כידוע לכם חכמים חולקים בעניין זמן הקמת המשכן. האם המשכן הוא תוצאה משקמת של חטא העגל או המשכן מנותק מחטא העגל, ואפילו נצטוו עליו לפני כן. הפעם נבדוק את העניין מנקודת המבט שציווי המשכן בא בעקבות חטא מהעגל. אם הנחה זו נכונה, יש כאן לימוד גדול. מה יכולים ללמוד מכישלון, אם מבינים מהיכן הוא נובע ואנחנו מחליטים לצאת ממנו. הכישלון הוא לא אסון (אע"פ שיש כאן חרוז). הוא יהפך לנורא, אם לא נסיק את המסקנות הנכונות אחרי שנבדוק מה גרם לנו להיכשל. ה' אמר זאת לקין: (בראשית פרק ד, ז) "הֲלוֹא אִם תֵּיטִיב שְׂאֵת וְאִם לֹא תֵיטִיב לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ" הברירה בידך אם תיטיב אז הכישלון יהפך לך "שאת" ירים אותך להצלחה רבה... כאן בפרשתנו אנו רואים שההתנהגות שהביאה לעשיית העגל, אותה התנהגות הביאה להקמת המשכן. אותה נדיבות שהביאה לכישלון הפכה ברצון העם למנוף להקמת המשכן הזהב יכול להביא לעשיית העגל, אך גם לעשיית כלי המשכן ובתוכם הארון, הדבר תלוי בבחירה שנבחר.
כלומר מאי הצלחה אפשר ללמוד ולהתפתח, אל לנו להיכנס לייאוש, להחליט שאנו לא יוצלחים, להיכנס לייאוש ולהישאר תקועים ולא לעשות דבר. עלינו לפעמים לנצל את הפעולות והדברים שהביאו אותנו לכישלון לשפר ולתקן ולהגיע להצלחה. כמו במשכן ובעגל, בשני המקרים השתמשו בנדיבות, מההתנדבות הראשונה יצא עגל, מההתנדבות השנייה יצא משכן. ההתנדבות עצמה היא לא שלילית, למה נתנדב יהפוך אותה לחיובית או שלילית. הבחירה שלנו תביא אותנו לכישלון והבחירה שלנו תביא אותנו לפריצת דרך ולהצלחה.
ידוע שאלה שיש להם קשיי קשב, והיפראקטיביות הם אנשים חכמים מאוד, יש להם הרבה מעלות. אי הצלחתם גורמת להם תסכול רב שמונע מהם לממש את עצמם. כי במשך השנים הם צוברים תסכול מהכישלונות שלהם. מה שעלינו לגלות להם הוא שמהקושי שלהם הם יכולים לפרוץ דרך להגיע רחוק. כלומר ללא לשפוט את עצמם, אלא לאהוב את עצמם עם הפרעת הקשב, ולנצל את היתרונות שיש להם כדי להצליח.
אחת הבעיות של אנשים עם הפרעת קשב והיפראקטיביות היא ניהול הזמן. עלינו ללמד אותם לנהל את הזמן ע"י שירשמו לעצמם את מה שעליהם לעשות לפי סדר של חשוב דחוף ראשית עד ללא חשוב ולא דחוף ולעבוד לפי חשיבות ודחיפות שקבעו לעצמם. ברגע שהם יתארגנו לפי סדר זה ויפעלו בהתאם הצלחתם מובטחת. הנה גם במשכן.
דבר ראשון שנצטווה משה לבנות במשכן היה הארון, הכפורת, השולחן והמנורה, רק אח"כ להקים את המשכן עצמו. משה שינה ממה שה' ציווה אותו והתחיל בבניית המשכן עצמו ורק אח"כ את כלי המשכן. מסביר המדרש שמשה הבין שיש קודם להכין ארמון ורק אח"כ להכניס לתוכו את המלך. גם באימון אנחנו מציבים לעצמנו מטרה אליה אנו שואפים להגיע, ואח"כ מתווים את הדרך שבה נלך כדי להשיג את המטרה. המטרה של המשכן שה' ישכון בתוכנו. שכינת ה' תמומש בעזרת הארון והכרובים שעל הכפורת משם יצא דבר ה. לכן בהוראות המשכן הוא מופיע ראשון. השלבים להגיע אל המטרה היא אחרת, להקים את המשכן, ואח"כ את הכלים. כדי שהמלך יופיע לארמון מוכן.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה