כבר הראינו בפרשות הקודמות שהצבת מטרה גורמת לכך שהחזון הרצוי יתגשם. כמובן, אם נקבע את הצעדים הקטנים שיביאו אותנו למטרה ואם נפעל לפיהם. אחת המטרות שהציב ה' לבנ"י היה לרשת את ארץ כנען, הארץ שהובטחה לאבות. למטרה זו מכוונת יציאת בני ישראל ממצרים. ראינו כי בפריצת דרך להשגת המטרה ישנן פרדיגמות שמעכבות אותנו להשיג את המטרה. נשאלת השאלה מדוע צריכים אנו פרדיגמות אם כל כך גרועות? מדוע הן באות לעולם? והתשובה היא: הפרדיגמות אינן גרועות, בזמן מסוים הן אפילו הגנו עלינו. הבעיה היא שכאשר הן סיימו אתת תפקידם הן נשארות איתנו וקשה לנו להיפרד מהן. אנחנו ממשיכים באותן התנהגויות, למרות שהן נעשות מיותרות ומפריעות לנו בפריצת דרך. כי נוח לנו להיצמד למה שאנחנו מכירים ורגילים, ומפחדים אנו מהלא נודע.
באימון אנו לומדים להשתחרר מהפרדיגמות, לזרוק אותן כי הן כבר אינן מועילות לנו, ולהעיז להתקדם אל הלא נודע. הנה בפרשתנו יש דוגמא לכך. המטרה שהציב ה' לבנ"י היא לרשת את הארץ אבל ה' אומר (שמות פרק כג, כט – ל): "לֹא אֲגָרְשֶׁנּוּ מִפָּנֶיךָ בְּשָׁנָה אֶחָת פֶּן תִּהְיֶה הָאָרֶץ שְׁמָמָה וְרַבָּה עָלֶיךָ חַיַּת הַשָּׂדֶה. מְעַט מְעַט אֲגָרְשֶׁנּוּ מִפָּנֶיךָ עַד אֲשֶׁר תִּפְרֶה וְנָחַלְתָּ אֶת הָאָרֶץ" הנה ה' עצמו מראה לנו כי הפרדיגמה תבוא להגן על עם ישראל מפני החיה הרעה שמתרבה בשממה. אבל אל לנו לשכוח שזה יהיה טוב עד שעם ישראל יתרבו. במציאות עם ישראל התרבו ובכל זאת לא סיימו את הכיבוש והשאירו את עמי כנען בארץ למרות שראו שזה מזיק להם. התוצאה הייתה – ראו בספר שופטים. הפרדיגמה הטובה של העבר הפכה לגרועה מאוחר יותר. העמים שנשארו להצילנו מחיה הרעה. הם נשארו גם אחרי שהיו מיותרים והפכו בעצמם חיה רעה הרוצה להשתלט על עם ישראל, להופכו לעובד עבודה זרה כלשון הכתוב שם (שופטים פרק ב, ג): "וְגַם אָמַרְתִּי לֹא אֲגָרֵשׁ אוֹתָם מִפְּנֵיכֶם וְהָיוּ לָכֶם לְצִדִּים וֵאלֹהֵיהֶם יִהְיוּ לָכֶם לְמוֹקֵשׁ". ספר שופטים ברובו בא לומר לנו מה נגרם שאנו מחזיקים בפרדיגמות שכבר אינן משרתות אותנו ולאיזה מעגלים אנחנו נכנסים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה