האימון מאמין בכוחו ש/ל האדם. לכן הוא שואל שאלות שאת התשובות יכול לתת המתאמן. ההנחה היא שבתוך תוכו של המתאמן יש מהות חיובית. אנחנו רק צריכים לעזור לו לחשוף אותה, כי במשך השנים נעלמה ממנו עד ששכח אותה. כל האי שקט שיש למתאמן, כל מה שגורם לו אי נחת ואי מרוצות נובעות מהתנהגותו נגד מהותו. עלינו לעזור לו לחשוף את מהותו, כדי שיוכל לפעול בפריצות הדרך שלו ביחד עם מהותו.
דבר שמונע מאתנו לפרוץ דרך ולעשות שינוי בחיינו הם ה"שדונים" המפריעים לנו לקחת החלטות. במילים אחרות הם כל התירוצים שאנו מעמידים בפנינו כדי להימנע מעשייה. חשוב מאוד שנעמוד מול ה"שדונים" הללו ונאמר להם: "אנחנו יודעים עליכם ולא ניתן לכם להפריע לנו בפריצת הדרך שקבענו לעצמנו. לפעמים אפשר לחיות עם ה"שדונים" הללו ובכל זאת לפרוץ דרך ולהתקדם. לפעמים יש להרוס את ה"שדונים" הללו. לשרש אותם מתודעתנו. בפרשה מסופר על "שדון" כזה שיעמד לישראל לכלותם, וכדי להתגבר עליו יש להשמידו. "אבד תאבדון את כל המקומות אשר עבדו שם הגוים אשר אתם יורשים אתם את אלהיהם על ההרים הרמים ועל הגבעות ותחת כל עץ רענן" (דברים י"ב, ב'). וכפי שרש"י מסביר שם שיש לשרש את העבודה הזרה. למדנו שלפעמים על מנת לבנות יש להרוס את הקיים ולבנות מחדש. יש להרוס את העבודה הזרה כדי ללבנות כפי שכתוב בהמשך את בית ה'.
אם בשנה שעברה דברנו על לשרש עבודה זרה מאיתנו, ובלשון אימון לשרש את הפרדיגמות, ה"שדונים" המפריעים לנו להתקדם וללכת בדרך הנכונה. השנה נוסיף לנו עוד נדבך אימוני. מי שמוביל, מי שפורץ דרך אינו להיגרר אחרי. הוא יכול להתייעץ אבל בסופו של דבר להיות עצמאי בהחלו לקחת אחריות על החלטותיו. הנה בפרשתנו מזהירה התורה "השמר לך פן תנקש אחריהם (הכוונה לגויי הארץ) אחרי השמדם מפניך, ופן תדרש לאלהיהם לאמר: איכה יעבדו הגוים האלה את אלהיהם אעשה גם אני" (דברים יב, ל). הסכנה בהיגררות אחרי האחרים היא מתכון וגם מכינה את התירוץ במקרה של הכישלון. באימון אנחנו מלמדים את המתאמן לקחת החלטות קשות ולא להיגרר אחרי אחרים. ולקחת אח"כ אחריות על החלטותיו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה