רובין שארמה בספרו "הנזיר שמכר את הפרארי שלו" מסביר: יום אחד הוא הרגיש תקוע בחיפוש אחרי הכסף.למרות שהצליח לאסוף כסף וליצור לעצמו מעמד הוא נשאר בלתי מסופק ולא היה מרוצה. אז הוא ניסה ליצור עוד כסף ועוד מעמד, ושוב נעשה עורך דין מבוקש, הצליח לזכות נאשמים ושמו יצא בקרב הנאשמים ועורכי הדין כמצליחן. בכל זאת הרגיש תסכול, לכן חיפש דרך אחרת ומצא את האימון. פרשת בראשית היא אופיינית למצב הזה. היא מכוונת אותנו בעזרת פרשת נוח, לצאת ממצב זה. להכיר בפרדיגמות, בחסרונות שלנו ע"מ לצאת ממצב מסוים לפרוץ דרך. ועוד דבר, שהסיפוק החומרי בלבד לא יביא לנו שקט.
פרשת בראשית היא כישלונו של האדם שלא לקח אחריות על חייו. אדם וחווה אכלו מעץ הדעת, וגורשו מגן עדן. קין הרג את הבל כי לא רצה לחלק איתו את העולם. גם למך לא המשיך את האנושות כי שר שיר הלל למות, ואיים על נשותיו, כי חשב שהן רכושו. ההידרדרות נמשכת כי אף אחד לא היה מרוצה מהישגיו החומריים. גם הישגיו הגופניים לא סיפקו אותו והוא המשיך לחפות על כך בכל מיני אמצעים שהיו גרועים מהקודמים. עד שכל מחשבותיו היו רק רע כל היום. ובסופו שלח דבר הביא להרס שלו. (אם ניקח את המבול כמטאפורה של השמדה עצמית, מבלי לשנות את הסיפור המקראי). הדבר היה קורה גם אם לא היה מבול. בהיסטוריה ראינו אימפריות גדולות נופלות בגלל השחיתות, ובגלל שלא השכילו להבין שהן מדרדרות. הן שקעו בניסיונות לספק את צורכיהן החומריים והגופניים, פשוט הגיעו לשחיתות שבסוף העבירה אותן מהעולם. כאלה היו אימפריית יוון ורומי.
הם לא הקשיבו לקול ה' שאמר להם גם אם נכשלתם, יש לכם סיכוי לצאת מכך. וכך אומר הכתוב לקין שנכל בעוון רצח: "אם תיטיב – שאת, אם תבין מה גרם לך לכישלון ולכך שה' לא רצה את קורבנך, תוכל להרים ראשך ולהסתכל לכישלון בעיניים ולומר לו "לא עוד! אני מתקן ופורץ לדרך חדשה". ויש אפשרות להיבנות מהכישלון ולפרוץ דרך ולהצליח. הכישלון אינו אסון, אם נדע כיצד ללמוד ממנו ולתקן את שגיאותינו. דור הבריאה והמבול המשיכו בדרכם עד שהושמדו. אבל כמו שנכתוב בפרשת נוח, אפילו במצב קשה כמו המבול יש תקווה בצורת תיבה השטה על המים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה