
אמרנו כבר פעמים רבות שהאימון הוא מאוד אופטימי, הוא בא להציג אפשרויות בצורה אופטימית, אפילו כשהמצב קשה. במבול כולם טבעו, כי השחית כל בשר דרכו על הארץ וגם בחמס שלחו ידיהם. והנה העולם מכוסה כולו מים. כל ההרים הגבוהים מכוסים מים עד 15 אמות מעליהם. הכול מת ובכל זאת אין ייאוש, על פני המים שטה תיבה קטנה ובה חיים משפחה ובעלי חיים שימשיכו את החיים שהיו על הארץ. התיבה על פני המים מראה שהחוט לא נותק, שיש עוד תקווה לעולם. ישנה משפחה שתמשיך את האנושות, וישנם בעלי חיים שימשיכו את החי על פני האדמה. גם אחרי עשר דורות שהניסיון של המבול לא הצליח אין ייאוש. האנושות תמשיך, ורק אברהם ייבחר להמשיך את המורשת של אמונה באל יחיד, ויפיץ אמונה זו בכל העולם. זה מה שאנו יכולים ללמוד מפרשת נוח. אין להתייאש משום מצב, אסור לאבד תקווה. וכשנסגרת דלת אחת מייד נפתחות דלתות אחרות.
מעניין בפרשת המבול היא העובדה, שהמבול בא " וירא ה' כי רבה רעת האדם בארץ, וכל יצר מחשבות לבו רק רע כל היום. וינחם ה' כי עשה את האדם ויתעצב אל לבו. ויאמר ה' אמחה את האדם אשר בראתי מעל פני האדמה; מאדם עד בהמה עד רמש ועד עוף השמים כי נחמתי כי עשיתם" המבול בא כי יצר מחשבות לבו של האדם הוא רע מאוד. (בראשית ו, ה-ז). הנה ירד המבול כל העולם נמחה ורק נוח נותר. הוא יוצא מהתיבה ומקריב לה' קורבן, ושוב הכתוב אומר: "וירח ה' את ריח הניחח ויאמר ה' אל לבו: 'לא אסיף לקלל את האדמה בעבור האדם כי יצר לב האדם רע מנעריו..." הסיבה שהביאה למבול היא הסיבה שמעכשיו תמנע את ביאתו של מבול חדש. מאוד לא מובן וקשה להבנה. אבל יש כאן משהו אימוני ממדרגה ראשונה. בצורה האובייקטיבית בגלל שהשחית כל בשר את דרכו צריך היה לבוא המבול. אבל כאשר אדם יודע את חסרונותיו, יש לו סיכוי להתגבר על הקשיים ולתקן את דרכו. אחד הדברים שאנו עושים באימון, אנחנו מלמדים את המתאמן להכיר בחסרונותיו. מה גרם לו להיתקע במצב שהוא נמצא כרגע, מה הם השדונים שמפריעים לו לפרוץ דרך ולצאת מהמצב שהוא אינו רוצה, לעמוד מולם ולהתעמת איתם ולהתקדם הלאה. נוח הקריב קורבן לה' כי הוא ידע שיש לו בעיה, והוא הודה שבעייתו היא יצר הרע שבו, והוא פונה לה' שיעזור לו ביציאה מהרע שהוא זומם. לכן זו סיבה טובה לא להביא מבול נוסף על העולם. נמצא פיתרון טוב יותר ולא נשמיד את היקום. את זה לא הבינו דור המבול. הם היו שקועים בפרדיגמות שלהם, ולא רצן לצאת לדרך חדשה טובה יותר לכן בא המבול.
יצר הרע שיש באדם יכול גם להביא לתועלת אם נדע להכווין אותו, ולהשתמש בצורה מושכלת. יצר המין הביא לגידולה של האוכלוסייה כאש ניצלו אותו בצורה נכונה. יצר התחרות הביא את העולם לעולם טוב יותר ונוח יותר. לכן אין להאשים את היצר, אלא ללמוד להשתמש בו בצורה מושכלת וחכמה.
פרשת בראשית
רובין שארמה בספרו "הנזיר שמכר את הפרארי שלו" מסביר: יום אחד הוא הרגיש תקוע בחיפוש אחרי הכסף.למרות שהצליח לאסוף כסף וליצור לעצמו מעמד הוא נשאר בלתי מסופק ולא היה מרוצה. אז הוא ניסה ליצור עוד כסף ועוד מעמד, ושוב נעשה עורך דין מבוקש, הצליח לזכות נאשמים ושמו יצא בקרב הנאשמים ועורכי הדין כמצליחן. בכל זאת הרגיש תסכול, לכן חיפש דרך אחרת ומצא את האימון. פרשת בראשית היא אופיינית למצב הזה. היא מכוונת אותנו בעזרת פרשת נוח, לצאת ממצב זה. להכיר בפרדיגמות, בחסרונות שלנו ע"מ לצאת ממצב מסוים לפרוץ דרך. ועוד דבר, שהסיפוק החומרי בלבד לא יביא לנו שקט.
פרשת בראשית היא כישלונו של האדם שלא לקח אחריות על חייו. אדם וחווה אכלו מעץ הדעת, וגורשו מגן עדן. קין הרג את הבל כי לא רצה לחלק איתו את העולם. גם למך לא המשיך את האנושות כי שר שיר הלל למות, ואיים על נשותיו, כי חשב שהן רכושו. ההידרדרות נמשכת כי אף אחד לא היה מרוצה מהישגיו החומריים. גם הישגיו הגופניים לא סיפקו אותו והוא המשיך לחפות על כך בכל מיני אמצעים שהיו גרועים מהקודמים. עד שכל מחשבותיו היו רק רע כל היום. ובסופו שלח דבר הביא להרס שלו. (אם ניקח את המבול כמטאפורה של השמדה עצמית, מבלי לשנות את הסיפור המקראי). הדבר היה קורה גם אם לא היה מבול. בהיסטוריה ראינו אימפריות גדולות נופלות בגלל השחיתות, ובגלל שלא השכילו להבין שהן מדרדרות. הן שקעו בניסיונות לספק את צורכיהן החומריים והגופניים, פשוט הגיעו לשחיתות שבסוף העבירה אותן מהעולם. כאלה היו אימפריית יוון ורומי.
הם לא הקשיבו לקול ה' שאמר להם גם אם נכשלתם, יש לכם סיכוי לצאת מכך. וכך אומר הכתוב לקין שנכל בעוון רצח: "אם תיטיב – שאת, אם תבין מה גרם לך לכישלון ולכך שה' לא רצה את קורבנך, תוכל להרים ראשך ולהסתכל לכישלון בעיניים ולומר לו "לא עוד! אני מתקן ופורץ לדרך חדשה". ויש אפשרות להיבנות מהכישלון ולפרוץ דרך ולהצליח. הכישלון אינו אסון, אם נדע כיצד ללמוד ממנו ולתקן את שגיאותינו. דור הבריאה והמבול המשיכו בדרכם עד שהושמדו. אבל כמו שנכתוב בפרשת נוח, אפילו במצב קשה כמו המבול יש תקווה בצורת תיבה השטה על המים.