באימון אנחנו מלמדים את המתאמן על בחירה. יש אפשרויות שונות ואנחנו בוחרים באחת מהן. ברור כי בכל בחירה יש רווח ויש מחיר. בחרנו ללמוד הרווח יכול להיות השכלה, ציונים טובים בתעודה, הערכה של ההורים והסובבים אותנו ומקצוע טוב יותר שנוכל לבחור בעתיד. אבל יש מחיר והוא שאנו משחקים פחות, חלק מהחברים קוראים לנו "חנונים", "דגרנים", חלק מאיתנו לא מקובל בחברה... החלטנו לא ללמוד, הרווח שאנו לא צריכים להתאמץ, יש לנו זמן לבלות... אבל המחיר עונשים, תעודה גרועה, ויכוחים עם ההורים, בגרות שאינה מאפשרת ללמוד מקצוע יוקרתי.
גם בפרשתנו ישנה דילמה, יש בחירה ויש רווח ומחיר. המיילדות עמדה בפניהם דילמה מצד אחד, האם לשמוע בקול פרעה להרוג את הזכרים בשעת לידתם (שמות פרק א, טז): "וַיֹּאמֶר בְּיַלֶּדְכֶן אֶת הָעִבְרִיּוֹת וּרְאִיתֶן עַל הָאָבְנָיִם אִם בֵּן הוּא וַהֲמִתֶּן אֹתוֹ וְאִם בַּת הִיא וָחָיָה". ואז לקבל מפרעה הטבות, ולא להסתכן בעונש מוות כמו שקורה למי שמפר את מצוות המלך. מצד שני להציל את הילדים ולהסתכן בעונש. אבל יהיה להן סיפוק מכך שהן מביאות חיים לעולם ולא מוות, כי הן הלכו להיות מיילדות על מנת לתת חיים. והתוצאה (שמות פרק א) "וַיֵּיטֶב אֱלֹהִים לַמְיַלְּדֹת וַיִּרֶב הָעָם וַיַּעַצְמוּ מְאֹד". ובסוף הם גם יוצאים נקיים מעונש וגם מלאי סיפוק.
גם משה עומד פעמיים באותו מצב בפעם הראשונה הוא עומד בדילמה, האם להרוג את המצרי המכה עבד עברי ולסכן את מעמדו ואת כל הדברים הטובים בבית פרעה או האם ללכת על פי צו מצפונו. משה מחליט לפעול כפי שפעל, (שמות פרק ב, יא – יב): "וַיְהִי בַּיָּמִים הָהֵם וַיִּגְדַּל מֹשֶׁה וַיֵּצֵא אֶל אֶחָיו וַיַּרְא בְּסִבְלֹתָם וַיַּרְא אִישׁ מִצְרִי מַכֶּה אִישׁ עִבְרִי מֵאֶחָיו. וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ וַיַּךְ אֶת הַמִּצְרִי וַיִּטְמְנֵהוּ בַּחוֹל". אמנם בסופו של דבר הוא צריך לברוח ממצרים למדין, וגם שם יש לו דילמה, האם לעזור לבנות יתרו, האם לעזור לחלש לקחת את הסיכון שהרועים ינסו לפגוע בו כפי שפגעו בבנות יתרו, או אולי להתעלם ולא להיכנס לכל הבעיה הזו לסבול מצפונית אבל לא להסתכן. משה בחר בסופו של דבר לעזור להן לבנות יתרו, כי הוא לא יכול להתעלם ממהותו איש של צדק "יקוב הדין את ההר".
בתלמוד בבלי מסכת סוטה דף יב עמוד א כתוב: "וילך איש מבית לוי" (שמות א, א) - להיכן הלך? אמר רב יהודה בר זבינא: שהלך בעצת בתו. תנא: עמרם גדול הדור היה, כיון (שראה שאמר) +מסורת הש"ס: [שגזר]+ פרעה הרשע כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו, אמר: לשוא אנו עמלין! עמד וגירש את אשתו, עמדו כולן וגירשו את נשותיהן. אמרה לו בתו: אבא, קשה גזירתך יותר משל פרעה, שפרעה לא גזר אלא על הזכרים, ואתה גזרת על הזכרים ועל הנקיבות! פרעה לא גזר אלא בעוה"ז, ואתה בעוה"ז ולעוה"ב! פרעה הרשע, ספק מתקיימת גזירתו ספק אינה מתקיימת, אתה צדיק בודאי שגזירתך מתקיימת... מרים מראה לאביה מה המחיר הכבד שהחלטתו, שהיא בעצם שיתוף פעולה עם גזירת פרעה מביאה ואף גרוע מזה. לעומת הרווח של הצער שיימנע ממנו אם ילד בן וישילכוהו ליאור. עמרם מבין וחוזר ולוקח את אשתו. הרווח שבכל זאת עם ישראל יתרבה, מול המחיר שהבנים יושלכו ליאור. יש כאן ספק במחיר שמא גזרתו לא תתקיים או ישנה אפשרות להתחמק ממנה. אז ברור שהבחירה צריכה להיות לחזור וללדת.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה