הפעם נדבר על ניצול ההזדמנות כלומר, באה הזדמנות לידי ואני מנצל אותה מייד, לא מחכה שדברים הסתדרו לבד. באימון אנו מלמדים את המתאמן לקחת אחריות על חייו ומעשיו. מי שלוקח אחריות על מעשיו הוא מנהל את חייו ולא חייו מנהלים אותו. כמו שנאמר (אליהו רבה (איש שלום) פרשה יח ד"ה לעולם יהא אדם) אמרו חכמים,: "מעשיך יקרבוך, מעשיך ירחקוך" (עדיות סוף פ"ה). גם לילדים עם היפראקטיביות אני מלמד אותם לקחת אחריות על מעשיהם. אם אחד מגיע אלי וטוען שהמורה מתנכל לו, אני אומר לו את המורה אני לא יכול לשנות וגם לא אותך, אתה יכול להשתנות, כי אתה מתאמן, ובדרך כלל השינוי שלך, יביא לשינוי אצלו.
הנה שתי דוגמאות בפרשת השבוע. הראשונה מסיפור בנות צלופחד ובני קרח.
כשמונים את בנ"י בפעם השנייה לקבוע מי הם היורשים בארץ, מזכירים באופן מיוחד (במדבר פרק כו, לג) "וּצְלָפְחָד בֶּן חֵפֶר לֹא הָיוּ לוֹ בָּנִים כִּי אִם בָּנוֹת וְשֵׁם בְּנוֹת צְלָפְחָד מַחְלָה וְנֹעָה חָגְלָה מִלְכָּה וְתִרְצָה". מאוחר יותר בכל מקום שנזכרו בנות צלפחד מזכירין את שמותן. מה שמוכיח שהתורה מעריכה אותן. חשיבותן נובעת מהאומץ, החוכמה והרצון לקבל נחלה בארץ למרות שאינן בנים. רצונן נובע מכנות ולא מרצון לעשות הון. כך מעיד עליהם הכתוב (פרק כז, ו -ז) "וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: כֵּן בְּנוֹת צְלָפְחָד דֹּבְרֹת...". זוכות הן שמצווה אחת מתרי"ג מצוות הנרשמת לזכותן. ללמדנו שצריך להעיז ולקחת אחריות על החיים. בנות צלופחד העיזו נגד כל הסיכויים והצליחו. יש לאנשים נטייה לא להעיז בתירוצים שונים, כל השידונים יוצאים ומונעים מהאדם להעיז, לכן באימון אנחנו מנסים לאמן את המתאמן לקחת אחריות ולהעיז. אם רוצים לפרוץ דרך לשנות צריך להעיז.
כך גם היה עם הטמאים שלא יכלו לחגוג פסח ראשון במדבר. ולדעתי, כך גם הצליחו להינצל בני קרח. שהעיזו לצאת נגד אביהם ולתמוך במשה. "ובני קרח לא מתו".
הדוגמא השנייה היא מפינחס בן אלעזר. אי אפשר להתעלם ממעשהו של פינחס בן אלעזר. ה' כורת לו ברית שלום. ידוע המושג "החמצת השעה" שטבע הרב סולובייצ'יק זצ"ל. הוא אומר: מי שנקרית בדרכו הזדמנות חד פעמית והוא מנצל אותה, הרי הוא זוכה לסייעתא דשמיא. כזה היה פינחס הוא ניצל את חוסר האונים של משה רבנו ושל כל נשיאי ישראל והרג את כזבי בת צור ואת זמרי בן סלוא וזכה לקבל כהונה. (במדבר פרק כה, יב - יג): "לָכֵן אֱמֹר הִנְנִי נֹתֵן לוֹ _ בְּרִיתִי שָׁלוֹם וְהָיְתָה לּוֹ וּלְזַרְעוֹ אַחֲרָיו בְּרִית כְּהֻנַּת עוֹלָם תַּחַת אֲשֶׁר קִנֵּא לֵאלֹהָיו וַיְכַפֵּר _ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל". לקיחת האחריות בזמן שאף אחד לא העיז לעשות משהו וכולם העדיפו לבכות, מה שמביע חוסר ביטחון וחוסר העזה.
אותו פינחס הולך גם לבני ראובן ובני גד שהקימו מזבח בעבר הירדן המזרחי ונחשדו בעבודה זרה,. (יהושע פרק כב) שם הוא מציל את עם ישראל ממלחמת אחים. למדנו שהבירור בטרם פעולה והחלטה יש מעלה חשובה. אילו לא היו שולחים שליחים לבני ראובן ולבני גד והיו מגיבים מיד, כמה דם נקי היה נשפך. ודווקא פינחס הקנאי נשלח והוא פועל בסובלנות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה