פרשת שבוע – מטות מסעי

אחד הדברים שחשוב באימון כאשר אנחנו מחליטים לפרוץ דרך לעשות שינוי הוא לעמוד מאחורי הדברים שאנו מחליטים. אחרת ההחלטה תישאר על הניר. מאמן טוב מוודא בפגישה הבאה מה עשה המאומן בין שתי הפגישות. אם המאמן החליט ברצינות וביצע את המוטל עליו או לא. הביצוע של המשימות הוא אינדיקציה לרצינותו של המאומן.


פרשת מטות פותחת בנדרים, (במדבר פרק ל, ג) "אִישׁ כִּי יִדֹּר נֶדֶר לַה' אוֹ הִשָּׁבַע שְׁבֻעָה לֶאְסֹר אִסָּר עַל נַפְשׁוֹ לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ כְּכָל הַיֹּצֵא מִפִּיו יַעֲשֶׂה". יש ציווי מיוחד לקיים נדר כל היוצא מפיו יעשה. בימינו שהבטחות הם רק לעשות רושם ואין המבטיח מתכוון לקיים את הבטחתו. דווקא לפרשתנו יש רלוונטיות מיוחדת. גם באימון קיום המשימות מראות על רצינות של המאומן. התורה מצווה עלינו לקיים את מה שאנו מקבלים על עצמנו, מוטב שלא תקבל על עצמך ולא תתחייב מאשר תפר את מה שאתה עצמך החלטת. בכל מעגלי החיים; אם זה בהבטחה לה' (כדאי לפעמים לשים לב למילות התפילה ולשים לב מה אנחנו מבטיחים לה') . אם זה בהבטחה להורים, לבני הזוג, לילדים, למורים, לתלמידים, לקהילה, ולכל העם.

אחת הדרכים לעמוד במה שקיבלנו על עצמנו היא לדאוג שיהיו לנו ידידים שיזכירו לנו מה קבלנו על עצמנו, במה בחרנו להשתנות ולפרוץ דרך. הסיבה לכך שאנו מוצאים לנו מזכירים כאלה היא שיש לנו נטייה לחזור לפרדיגמות (דפוסי התנהגות עוצרים) כי שם אנו מרגישים בטוחים יותר, ושם אנו מרגישים טוב יותר אנחנו מכירים את המצב הקודם טוב יותר.

פרשתנו עוסקת גם במה שקרה לבני גד וראובן. לבני גד וראובן היו צאן ובקר והם היו צריכים שדות מרעה. בעבר הירדן המזרחי היה שדות מרעה מרובים. בני גד מבקשים להישאר בעבר הירדן המזרחי. משה מסרב בטענה שאם בני גד וראובן לא יעברו לעבר הירדן המערבי גם בני ישראל לא יעברו לשם. לכן בני גד מציעים למשה הצעה. אנחנו נשאיר בעבר הירדן המזרחי את רכושנו ומשפחתנו ואנו נצא לפני בני ישראל ועם בני ישראל ונעזור להם בכיבוש הארץ.

מתוך דבריהם מבין משה שאחת הפרדיגמות של בני גד וראובן היא חשיבות הרכוש, וזה בעצם מונע מהם לעבור לארץ ישראל. דבר כזה יעורר דמורליזציה בשאר בני ישראל והם יסרבו גם כן לעבור לארץ המובטחת. ואסון המרגלים יחזור עוד פעם.

בני גד מבינים ומבטיחים לעבור לפני בני ישראל ולעזור להם לכבוש את הארץ.

בני גד וראובן אהבו את ממונם יותר מאת עצמם, כנראה ממון זה הועיל להם מאוד במדבר. אבל כרגע הוא מפריע להם וגורם להם – להישאר בעבר הירדן המזרחי. דבר שיכול להביא את ישראל כולם לסירוב להיכנס לארץ. כשמשה מאשים אותם בניסיון להניא את בנ"י מלהיכנס לארץ הם עונים (במדבר לב, טז - יז): "וַיִּגְּשׁוּ אֵלָיו וַיֹּאמְרוּ גִּדְרֹת צֹאן נִבְנֶה לְמִקְנֵנוּ פֹּה וְעָרִים לְטַפֵּנוּ. וַאֲנַחְנוּ נֵחָלֵץ חֻשִׁים לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַד אֲשֶׁר אִם הֲבִיאֹנֻם אֶל מְקוֹמָם וְיָשַׁב טַפֵּנוּ בְּעָרֵי הַמִּבְצָר מִפְּנֵי יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ" הקדימו רכושם לטפם. משה רוצה לגרום להם להיפטר מהפרדיגמה שלהם הוא עונה להם (שם לב', כד) "בְּנוּ לָכֶם עָרִים לְטַפְּכֶם וּגְדֵרֹת לְצֹנַאֲכֶם וְהַיֹּצֵא מִפִּיכֶם תַּעֲשׂוּ". הקדים הטף לפני הצאן ובני גד וראובן הבינו את הרמז ראה שם תשובתם. (פסוק כו). יש כאן פריצת דרך כפולה, הם מבינים את סדר העדיפויות וגם מוכנים ללכת חלוצים לפני אחיהם בכיבוש ארץ ישראל. ועוד דבר חשוב למדנו שטוב לברר עניינים לפני שמסיקים מסקנות ראו גם בסיפור מזבח שבנו בני גד וראובן בעבר הירדן יהושע ביהושע פרק כב.



את חשיבות בירור העניינים לפני שמקבלים החלטות לשינוי יש לברר היטב היטב. אחרת אנחנו יכולים כמאמנים וכמאומנים להיכשל בפריצת הדרך שלנו. אין זה חכם להחליט על פריצת דרך אם לא בררנו לעצמנו בדיוק מה אנחנו רוצים ומה המטרה שלנו.

אימון מוצלח הוא אימון שבו הצבנו מטרות לעצמנו ולמאומנים שלנו המטרות צריכות להיות ברורות ומדידות. רק כך נוכל לומר לעצמנו ולמאומנים שלנו אם הצלחנו באימון.