פרשת תולדת

באימון יש סוגים שונים של אימון. יש אימון הנקרא אימון ממוקד פיתרון. ההנחה היא שהפתרון לא תמיד תלוי בבעיה. לכן אין טעם לנבור בבעיה, כדי שנמצא פיתרון. אנחנו מבררים את הבעיה, ומיד עוברים לפיתרון. כיצד? אנחנו שואלים את המתאמן:"נניח והלכת לישון והבעיה שיש לך נפתרה איך זה נראה?" אנחנו עוברים מהעבר מיד לעתיד. זו נקראת "שאלת הנס", כי אנחנו משערים שקרה נס והבעיה נפתרה. אחרי שהמתאמן מצייר לנו את העתיד אנחנו מדרגים את המצב היום מאחד עד עשר שאחד הוא הגרוע ביותר ועשר הוא המצב האידיאלי. אחרי שהמתאמן דירג את מצבו אנו שואלים: "מדוע לא נתת ציון נמוך יותר?" (כך אנו מגלים את כוחותיו של המתאמן). אחרי שגילה המתאמן את כוחותיו אנחנו שואלים אותו:"מה יהיה הצעד הקטן הבא כדי להתקדם מהציון שבחר לעצמו לציון טוב יותר?" כך אנחנו צועדים לקראת החזון שלנו שניתן בפיתרון של המתאמן.
הכתוב מספר לנו (בראשית פרק כה, כח) "וַיֶּאֱהַב יִצְחָק אֶת עֵשָׂו כִּי צַיִד בְּפִיו וְרִבְקָה אֹהֶבֶת אֶת יַעֲקֹב". זה שלעצמו מעורר ביקורת (ראו רמב"ן). ובכל זאת ננסה להבין מה גורם לו ליצחק להתייחס באופן מיוחד כלפי עשו ומה גורם לרבקה להעדיף את יעקב?. הרי לא ייתכן שהם אינם מכירים את עשו ואת יעקב. הקושי מתעורר כאשר יעקב משיג את הברכה במרמה יצחק אינו כועס עליו. הוא אומר: "גם ברוך יהיה" הוא גם שולח אותו ללבן ומברך אותו בברכת הארץ והזרע (מעביר את הברכה שניתנה לו מאברהם ליעקב). מה שמוכיח שאהבתו לעשו אינה העדפה על יעקב. אז מה כן?
יש פה ניסיון לאמן את עשו בדרך ממוקדת פיתרון. לא להתמקד בבעיה ולהציף אותה ולשקוע בה, לא לקשר בין הבעיה והפתרון אלא לנסות למצוא פתרון כאילו הבעיה נפתרה. ואז לעשות צעד קטן לקראת העתיד הרצוי. עשו כל הזמן רוצה לקבל ובעיקר לא לקחת אחריות. הוא רוצה את נזיד העדשים הוא מוכן תמורתם למכור את אחריותו כבכור. מדוע? כי הוא לא בנוי לאחריות. יצחק מנסה להביא את עשו לפתרון שבו עשו מוכן לקחת אחריות על מעשיו. הוא שולח אותו להביא לו ציד ולהכין לו מטעמים, כדי שיקבל ברכה. אתה רוצה ברכה אז תעשה משהו, קח על עצמך אחריות. זהו צעד קטן לקראת הפתרון הרצוי. יצחק מנסה להפריד בין הבעיה לפתרון לא להיכנס לבעיה ולהתעמק בה ואז לטבוע בבוץ שלה, אלא ללכת לפתרון עתידי ולהתקדם בצעדים קטנים לחזון. לכן יצחק מבקש מעשו לעשות לו מטעמים. זהו צעד קטן לצאת מעצמך ולתת לזולתך. בוא נתחיל, אומר יצחק, בלתת לקרוביך לאביך ומשם נגיע גם לזולת. צעד קטן לשינוי הרצוי. כך יוכל עשו להגיע לעתיד הרצוי. גם רבקה מנסה לאמן את יעקב, כשהיא שולחת את יעקב לברוח מפני עשו לאחיה הסיבה היא (בראשית פרק כז, מה): "לָמָה אֶשְׁכַּל גַּם שְׁנֵיכֶם יוֹם אֶחָד".
האם יצחק הצליח? כנראה שכן, הרי אחרי שיעקב לקח את הבכורה ואת הברכה עשו רוצה להרוג את יעקב ככתוב (בראשית פרק כז, מא): "וַיִּשְׂטֹם עֵשָׂו אֶת יַעֲקֹב עַל הַבְּרָכָה אֲשֶׁר בֵּרֲכוֹ אָבִיו וַיֹּאמֶר עֵשָׂו בְּלִבּוֹ יִקְרְבוּ יְמֵי אֵבֶל אָבִי וְאַהַרְגָה אֶת יַעֲקֹב אָחִי". אבל בסופו של דבר בפגישתם נשמעת נימה אחרת. (בראשית פרק לג. ד): "וַיָּרָץ עֵשָׂו לִקְרָאתוֹ וַיְחַבְּקֵהוּ וַיִּפֹּל עַל צַוָּארָו וַיִּשָּׁקֵהוּ וַיִּבְכּוּ".
פריצת הדרך נעשתה.
אבל לא הכול הצליח, היחסים בן האחים יעקב ועשו היו עכורים, יעקב נאלץ לברוח לחרן 20 שנה עד שחזר לבית הוריו. ורק בדרכו חזרה הצליחו האחים להתאחד להתחבק ולסלוח, הייתה צריכה התערבותו של ה' והיאבקות עם המלאך, כדי שיושרו הידורים בין שני האחים. לפי חז"ל פחדה של רבקה התגשם בצורה אחרת, היא אבדה את עשו וגם את יעקב לא זכתה לראות כי בשובו עוד טרם הגיע היא מתה.
יש כאן הזדהות יתר של המאמן עם המתאמן שהתורה מביעה בציון אהבתם של יצחק לעשו ושל רבקה ליעקב. הזדהות זו מטשטשת את הגבול בין מאמן למתאמן ויכולה לפגוע באימון, ראו מאמנים הוזהרתם, להיות אמפטים למתאמן, אבל להפריד בין המאמן והמתאמן, כדי שהאימון יצליח לגמרי .