בפרשת לך לך ובפרשת וירא אנחנו מדברים על הצחוק, אברהם שמתבשר שרה תלד – צוחק שרה
ששמועת שתלד צוחקת. הסיטואציה באמת מצחיקה. אברהם בן 99+ שרה בת 90 לשרה "חדל ארח כנשים". ה' צוחק, לכאורה, הסביבה צוחקת כמו שנאמר(בראשית פרק כא, ו): "וַתֹּאמֶר שָׂרָה צְחֹק עָשָׂה לִי אֱלֹקִים כָּל הַשֹּׁמֵעַ יִצְחַק לִי". וה' מסכים עם צחוק זה וקורא לבן הנולד יצחק. כי צחוק זה הוא צחוק חיובי, לא של חוסר אמונה, לא צחוק ציני, אלא צחוק הומוריסטי – צחוק בריא.
השורש צ.ח.ק היא מילה מנחה בסוף פרשת לך לך ובפרשת וירא. ה' מבטיח לאברהם בן משרה. ואז נאמר (בראשית פרק יז, יז): "וַיִּפֹּל אַבְרָהָם עַל פָּנָיו וַיִּצְחָק וַיֹּאמֶר בְּלִבּוֹ הַלְּבֶן מֵאָה שָׁנָה יִוָּלֵד וְאִם שָׂרָה הֲבַת תִּשְׁעִים שָׁנָה תֵּלֵד". ובהמשך (שם פרק יז יט): "וַיֹּאמֶר אֱלֹקים אֲבָל שָׂרָה אִשְׁתְּךָ יֹלֶדֶת לְךָ בֵּן וְקָרָאתָ אֶת שְׁמוֹ יִצְחָק". ובפרשתנו כשרה שומעת על בשורת הולדת בן נאמר (בראשית פרק יח, יב): "וַתִּצְחַק שָׂרָה בְּקִרְבָּהּ לֵאמֹר אַחֲרֵי בְלֹתִי הָיְתָה לִּי עֶדְנָה וַאדֹנִי זָקֵן". ואח"כ (שם, פסוק יג)" וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָהָם לָמָּה זֶּה צָחֲקָה שָׂרָה לֵאמֹר הַאַף אֻמְנָם אֵלֵד וַאֲנִי זָקַנְתִּי". וכן (שם פרק יח, טו): "וַתְּכַחֵשׁ שָׂרָה לֵאמֹר לֹא צָחַקְתִּי כִּי יָרֵאָה וַיֹּאמֶר לֹא כִּי צָחָקְתְּ". ובהמשך בפרק כ"א מוזכר יצחק כמה פעמים ממש מילה מנחה בהולדתו של יצחק.
ידוע היום שיש מקצוע שקוראים לו "ליצן רפואי". גם באימון כדאי להשתמש בהומור. אמר לי הרב מרדכי גנירם: "בדיחה אחת טובה משפיעה יותר ממאה תוכחות". צחוק מלא מוציא מהגוף הרבה סחי, ועוזר לו להתרפא. הצחוק כשהוא תופס את כולם צחוק מלא הפה משחרר אותנו מהרבה פרדיגמות.
ידוע כי הרבה פעמים האימון נוגע בנקודות כואבות, שאתה נפגש עם אותן נקודות שאתה צריך להשתחרר מהן, יש פה תהליך כואב, לכן לא פעם תפגוש מתאמנים בוכים. הצחוק היא דרך נוספת להשתחרר מלחצים, לכן היא עוזרת בריפוי פיזיולוגי, וגם בריפוי רוחני.
במקרה של אברהם ושרה הצחוק שחרר אותם. שרה ואברהם, שכל כך חיכו לבן, ובסוף הוא נולד להם בזקנתם, ודאי היו הם חרדים לו ושומרים אותו מכל משמר שח"ו לא יקרה לו שום פגע. הם יחנקו אותו מאהבה, לא יתנו לו לצמוח. ממש יעשו לו את מה שהוא יוכל לעשות בעצמו. במקום לאהוב אותו הם יפנקו אותו. כשיגדל הוא לא יוכל להתמודד עם העולם שלא תמיד מאיר לנו פנים.
הקב"ה כמאמן, מצווה את אברהם לקרוא לבנו הנולד יצחק, כולם צוחקים כשנולד הבן, וזה משחרר את ההורים מהלחץ, ונותן להם אפשרות לחנך ולגדל אותו בצורה נורמאלית. אברהם נותן לו לשאת את עצי העולה לעקדה. כמו שצריך לעשות בן צעיר לאביו הזקן. (בראשית פרק כב, ו) "וַיִּקַּח אַבְרָהָם אֶת עֲצֵי הָעֹלָה וַיָּשֶׂם עַל יִצְחָק בְּנוֹ וַיִּקַּח בְּיָדוֹ אֶת הָאֵשׁ וְאֶת הַמַּאֲכֶלֶת וַיֵּלְכוּ שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו". אין כאן פינוק אלא חינוך.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה