יום חמישי, 13 במאי 2010
פרשת במדבר
ספר במדבר נקרא גם ספר הפקודים, כי יש בו שני מפקדים בתחילתו (במדבר פרק א ,ב) "שְׂאוּ אֶת רֹאשׁ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְמִשְׁפְּחֹתָם לְבֵית אֲבֹתָם בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת כָּל זָכָר לְגֻלְגְּלֹתָם". וכן בפרשת פנחס. רש"י מעיר על הספירות המרובות של בנ"י. "וידבר. במדבר סיני באחד לחדש - וגו' מתוך חיבתן לפניו מונה אותם כל שעה...רש"י אומר את פירושו כי הכתוב משתמש פה במילה "שאו" כדי לציין את הספירה. מכאן שמונה אותם מתוך חיבה יתירה שיש לו לעם ישראל. השאלה שנשאלת אם ה' אוהב לספור אותנו מדוע הוא מונע מאיתנו לספור אנשים ומצווה לספרם רק ע"י אמצעי ? (עם ע"י מחצית השקל, או ע"י טלאים כפי שעשה שאול). התשובה היא: כשאנו סופרים אנשים אנחנו מבליטים כל אחד לחוד, עם מעלותיו אבל גם חסרונותיו. אבל כשאנו סופרים באמצעות משהו
מצד שני (במדבר פרק א ,ב): "שְׂאוּ אֶת רֹאשׁ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְמִשְׁפְּחֹתָם לְבֵית אֲבֹתָם בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת כָּל זָכָר לְגֻלְגְּלֹתָם". שימו לב לסדר שהתורה מצוו למנות היא מתחילה במטרה העיקרית כל עדת מני ישראל... ומסיימת כל זכר. חשוב הסדר. מה שחשוב יותר כתוב בהתחלה ומה שפחות חשוב בסוף. נכון, יש חשש אם נתמקד בכלל נשכח את היחיד, לכן התורה מזכירה את "כל זכר לגלגלתם". אבל מצד שני שנסדר את פעולותינו לפי סדר מהעיקר לפחות עיקרי. כי אם נתחיל בפחות חשוב לנו אז מה שיכול לקרות שלא יהיה לנו כוח לעסוק הדברים החשובים באמת. לכן עלינו לדרג את מעשינו כך שנתחיל בדברים החשובים באמת, אז יהיה לנו מקום גם לדברים החשובים פחות. כמו אותו פרופסור שעשה למנהלים ניסיון להכניס אבנים למיכל זכוכית. הוא החל באבנים הגדולות, המשיך אח"כ למלא חצץ, אח"כ חול ולבסוף מים. אם היה מתחיל במים, לא היה מקום לשאר הדברים. האבנים הגדולות הם הדברים החשובים ביותר לנו, המים הם הדברים הפחות חשובים לנו. אם נדע לכלכל את חיינו בדרך הנכונה, יהיה לנו זמן לכל דבר.
כך אנו מוצאים שדוד המלך מנה את בני ישראל ה' מסית את דוד למנות את ישראל כי הוא כועס עליהם. שמואל ב' פרק כ"ד, וה' מעניש אותו/ אותם, כי מטרת הספירה הייתה לשם גאווה. דוד שהבין את מה שעשה והתחרט הוא פונה אל ה': (שמואל ב פרק כד, יז) "וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל ה' בִּרְאֹתוֹ אֶת הַמַּלְאָךְ הַמַּכֶּה בָעָם וַיֹּאמֶר הִנֵּה אָנֹכִי חָטָאתִי וְאָנֹכִי הֶעֱוֵיתִי וְאֵלֶּה הַצֹּאן מֶה עָשׂוּ תְּהִי נָא יָדְךָ בִּי וּבְבֵית אָבִי". לקיחת אחריות מביאה לידי פריצת דרך. כל זמן שיתלה אדם את כישלונו באחרים אין סיכוי שיפרוץ דרך הוא ימשיך ויגיע לעתיד המצוי. אם רצונו לפרוץ דרך עליו לקחת אחריות על מעשיו. דוד לקח אחריות על עצמו, והתוצאה קניית הר הבית שפותחת את הדרך לשלמה לבנות שם מקדש.
הירשם ל-
תגובות לפרסום (Atom)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה