על שני דברים נדבר בפרשה הזו וננסה לראות מה אפשר ללמוד ממנה לגבי אימון אישי. מניית בני לוי מתחילה בפרשה הקודמת בבני קהת וממשיכה בתחילת פרשתנו. בספירת הקהתי והגרשוני נאמר: (במדבר פרק ד, כב) "נָשֹׂא אֶת רֹאש..." ורק בבני מררי נאמר: (שם ד, כט) "בְּנֵי מְרָרִי לְמִשְׁפְּחֹתָם לְבֵית אֲבֹתָם תִּפְקֹד אֹתָם". הראב"ע מפרש שהנשא של הגרשוני כולל גם את בני מררי. יוצא איפוא שבכולם ציווה ה' לשון "נשא" והתכוון לספירה. ואילו בבני ישראל שם מופיע השרש פ.ק.ד והשאלה היא מדוע? ונראה, לעניות דעתי, שבני לוי נמנו בלשון "נשא" כי בני לוי בשעת מבחן נשאו את עצמם למעלה ולא השתתפו בחטא העגל. הם שאו לעצת ה' שנאמרה לקין "אם תיטיב שאת..." (בראשית ד, ז) משה לא חזר נוצר קושי. שאר העם חיפש פיתרון קל ובקשו מאהרון לעשות עגל. שימלא את מקומו של משה. שבט לוי נשא עצמו ולא השתתף במעשה העגל. נשא את ראשו וקיים את צו משה "הרגו איש באחיו..." לכן זכה שכאשר מנו אותו אמר ה' "נשא..."
...ושוב פרשתנו היא המשך לפרשה הקודמת, היא ממשיכה לעסוק במפקד בני ישראל. אמרנו כבר שאנו משתמשים בשלוש שורשים לציין את ספירת בנ"י והם מ.נ.ה., פ.ק.ד. ונ.ש.א. אברבנאל עומד על משמעות כל שורש (עיין שם) והנה אנו מוצאים בפרשתנו, (במדבר פרק ד , כא - כב) וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. נָשֹׂא אֶת רֹאשׁ בְּנֵי גֵרְשׁוֹן גַּם הֵם לְבֵית אֲבֹתָם לְמִשְׁפְּחֹתָם". וכן בפרשה הקודמת נאמר על בני קהת., "נשא" ואילו על בני מררי נאמר "תפקד אתם" שינוי זה נובע מכך, בני קהת נשאו את כלי הקודש על כתפיהם, והיו מסתכנים יותר בני לוי האחרים.לכן יש מקום לעודד אותם. אומנם עבודתכם קשה אך אתם נושאים את כלי הקודש, בני גרשון נושאים את הדברים הפעוטים שבמשכן, לכן יש לעודד אותם אל תרגישו שלא בנוח. בני מררי נושאים את עיקר המשכן, הם צריכים פחות עידוד, לכן כתוב אצלם "תפקד". למדת, שמי שקשה לו ומי שמסתכן יותר אותו צריך לעודד. אבל גם מי שיכול לחשוב כי עבודתו היא פחות חשובה גם אותו צריך לעודד. אחד השברים החשובים שצריך כל מאמן ללמוד הוא העידוד. גם את ההורים צריך ללמד לעודד את בניהם. העידוד ייתן להם ביטחון ויגרום להם לפרוץ דרך ולשאת את עצמם מעלה מעלה.
הדבר השלישי שאפשר ללמוד מפרשתנו על אימון הוא מברכת כוהנים. "וַיְדַבֵּרה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאֶל בָּנָיו לֵאמֹר כֹּה תְבָרֲכוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אָמוֹר לָהֶם.
יְבָרֶכְךָ ה' וְיִשְׁמְרֶךָ.
יָאֵר ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ.
יִשָּׂא ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם.
וְשָׂמוּ אֶת שְׁמִי עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַאֲנִי אֲבָרֲכֵם". ברכת כוהנים מראה על מעין פירמידה. כשהפסוק הראשון הוא בין שלוש מילים הפסוק השני הוא בין חמש מילים והפסוק השלישי הוא בן שבע מילים. הצורה החיצונית באה ללמד על התוכן. שיש כאן ברכה, מהכללי חסר הרגש אל הכללי מלא הרגש. מברכה כללית לברכה היותר ספציפית. בתחילה בכללית ה' יברך וישמור עלינו. אבל לא מצוין הרגש של ה' אלינו. אח"כ יש הארת פנים וחן, ולבסוף ה' ירוממנו וישם לנו שלום. כך גם באימון עלינו קודם לעשות מעשים, הרגש יבוא אח"כ עם ההצלחה שלנו, פתאום נראה שיש לנו הארת פנים הנאה מהצלחה,. אח"כ גם התרוממות הנפש והשלווה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה