יום רביעי, 5 במאי 2010
פרשות בהר בחקתי
השנה קוראים שתי פרשות ביחד. את פרשת בהר ופרשת בחקתי. רוב פרשת בהר עוסקת במצוות השמיטה עוסקת בשנת השמיטה, ובשנת היובל, בשנת השמיטה (ויקרא פרק כה, ב): "דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם כִּי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם וְשָׁבְתָה הָאָרֶץ שַׁבָּת לַה'". אנחנו שומטים את הקרקע, ונותנים לכולם להנות מפרי השדה. לומדים את מידת הנדיבות, ובסופה גם את החובות הכספיים שחייבים לנו. התורה נותנת הזדמנות לאלה שלא צלחה דרכם, גם בשנת השמיטה ויותר בשנת היובל (ויקרא פרק כה, יג) "בשנת הַיּוֹבֵל הַזֹּאת תָּשֻׁבוּ אִישׁ אֶל אֲחֻזָּתוֹ". התורה מאפשרת למי שנכשל להתחיל מההתחלה. דבר נוסף שנלמד ממצוות אלו, שהקרקע אינה שלנו ואנו אורחים בה אצל ה'. עובדה זו תביא אותנו למידה של צניעות וענווה.
משמיטה ויובל אנו למדים גם את מידת הביטחון, כי אחרי השמיטה השביעית באה שנת היובל שגם בה אסור לעבד את האדמה יוצא כי יש לנו 3 שנים של הפסקת עבודת האדמה, מאין נאכל? אנחנו צריכים לבטוח בה' שיספק לנו פרנסתנו לשלוש השנים. (ויקרא פרק כה, כ – כב): "וְכִי תֹאמְרוּ מַה נֹּאכַל בַּשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת הֵן לֹא נִזְרָע וְלֹא נֶאֱסֹף אֶת תְּבוּאָתֵנוּ. וְצִוִּיתִי אֶת בִּרְכָתִי לָכֶם בַּשָּׁנָה הַשִּׁשִּׁית וְעָשָׂת אֶת הַתְּבוּאָה לִשְׁלֹשׁ הַשָּׁנִים. וּזְרַעְתֶּם אֵת הַשָּׁנָה הַשְּׁמִינִת וַאֲכַלְתֶּם מִן הַתְּבוּאָה יָשָׁן עַד הַשָּׁנָה הַתְּשִׁיעִת עַד בּוֹא תְּבוּאָתָהּ תֹּאכְלוּ יָשָׁן".
מידות הצניעות והענווה עם מידות הביטחון בה' והנדיבות מביאים את האדם לשלמות.
כיצד כל זה קשור לאימון? שתי התכונות הלל הצניעות – הענווה מצד אחד והביטחון והנדיבות מצד שני מאפשרות לנו להילחם בכל השדונים שמפריעים לנו לפרוץ דרך ולהגיע לעתיד הרצוי. לחלום על חזון ולהגשים אותו. להיעזר בחברינו ולעזור להם. אנו לומדים בעזרת השמיטה והיובל להיכנס לריבוע שבו אין לנו כאילו שליטה להעיז והצליח. אם לא ניכנס לריבוע הזה לעולם לא נפרוץ דרך והפרדיגמות ישאירו אותנו במקומנו.
בפרשת בחקתי אנו מוצאים את הברכה והקללה, אחת הקללות החמורות היא הגלות והתורה מסבירה לנו כי אם נחליט לא לשמור את השמיטה, ה' ישלחנו לגלות כדי שהארץ תהיה שממה כמספר השמיטות שלא שמרנו. (ויקרא פרק כו, לד): "אָז תִּרְצֶה הָאָרֶץ אֶת שַׁבְּתֹתֶיהָ כֹּל יְמֵי הֳשַׁמָּה וְאַתֶּם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיכֶם אָז תִּשְׁבַּת הָאָרֶץ וְהִרְצָת אֶת שַׁבְּתֹתֶיהָ". הכוונה של השבת פה היא שנת השמיטה. מצאנו את הקשר הלוגי בין פרשת בהר ובין פרשת בחקתי. אם רוצים אנו להתקדם בארצנו עלינו לשמור את השמיטה, כי לשמיטה כמה מעלות: מעלה חקלאית, להניח לאדמה לחדש נעוריה. מעלה רוחנית, להיות צנוע וענו, כפי שכתבנו כבר, לחזק את מידות הביטחון והנדיבות שלנו, כדי שנעיז לנסות דברים חדשים. להיעזר בגורמים מקצועיים, ידידים ועמיתים, וגם לעזור להם. לשבת ללמוד תורה כדי שלא נהיה חומריים מידי. כן התורה מלמדת אותנו שטוב מידי פעם לעשות פסק זמן ולשבת ללמוד ולהקדיש זמן למען הנשמה. ובשפת האימון שנקדיש זמן לברר מדוע נבראנו, מהי מהותנו מה שליחותנו בעולם הזה. וכאשר נמלא את שליחותנו נהיה מאושרים ומסופקים.
הירשם ל-
תגובות לפרסום (Atom)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה