פרשת אמור

בפרשתנו באים המועדים כסדרם. החל מהשבת שהיא קבועה מאז בריאת העולם, ובהמשך המועדים שהם תלויים בקביעת בית הדין. הנה גם כאשר אנו קוראים את פרשת המועדים בפרשת פנחס, שם הדגש הוא על הקורבנות, מתחילים עם קורבן התמיד, ואח"כ קורבנות השבת ולבסוף קורבנות המועדות. דבר חשוב אפשר ללמוד מהסדר הזה לגבי אימון. קורבן התמיד הוא קורבן קבוע שמקריבים כל ימות השנה גם בשבת וגם במועדים. (במדבר פרק כח, י): "עֹלַת שַׁבַּת בְּשַׁבַּתּוֹ עַל עֹלַת הַתָּמִיד וְנִסְכָּהּ". וכן (שם פרק כח, טו): "עַל עֹלַת הַתָּמִיד יֵעָשֶׂה וְנִסְכּו". וכך בהמשך הפרשה. למדנו, כל פריצת דרך צריכה להתחיל על בסיס מוצק. כמו קורבן התמיד שהוא הבסיס לקורבנות על בסיס זה אפשר לבנות שינויים,להוסיף דברים. אם אין לנו בסיס יציב וחזק, לא נצליח לפרוץ דרך, לכן בקורבנות המועדים פתחה התורה בקורבן התמיד שהוא הבסיס לקורבנות, ובפרשת מימי בראשית.
עוד דבר למדנו מכך, שבכל אדם יש מהות שהיא חלק פנימי שלו שלא יכול להשתנות. המהות הזו לפעמים לא ידועה לנו, כי הזמן כיסה אותה בשכבות שמסתירות אותה, פעמים רבות אנו עושים דברים נגד מהותנו, וזה מתסכל אותנו מאוד. כאשר ננסה לשנותה נסבול מכך,י ולא נצליח להתקדם בשום דבר. ה' ברא אותנו לעולם הזה וקבע לנו שליחות שהיא במהותנו, ואין טעם ללכת בניגוד אליה. זה רק יפריע לנו ולא נהיה מרוצים. נהיה תקועים בקשיים שלנו. באימון לומדים לחשוף את מהותנו את השליחות שלנו בחיים ולבצע אותה. זו תהיה פריצת דרך ואנו נהיה מרוצים, ונפרח ונצמח.
לכן הקורבן היסודי הוא קורבן התמיד שמוקרב בכל יום מימות השנה כולל שבתות וחגים. איתו מתחילים את היום ומסיימים את היום. לפניו ולאחריו לא מקריבים שום קורבן. והשבת גם היא קבועה ואינה ניתנת לשינוי. ה' קבע אותה בימי הבריאה. כמו שהשבת היא חלק מהותי מהבריאה, כך מהותנו היא חלק אינטגראלי מאתנו.