מפרשת קרח אפשר ללמוד כמה דברים רלוונטיים לאימון בפרט ולחינוך בכלל. "וַיִּקַּח קֹרַח בֶּן יִצְהָר בֶּן קְהָת בֶּן לֵוִי וְדָתָן וַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב וְאוֹן בֶּן פֶּלֶת בְּנֵי רְאוּבֵן" (במדבר פרק טז א) ארבעה הם ראשי המרד בתחילתו, ושלושה בסופו. היכן נעלם און בן פלת? המדרש ורש"י בעקבותיו אומרים שאשתו הצילתהו. וחז"ל מספרים לנו כיצד שיקפה אשתו את מצבו העגום. היא אמרה לו לא משנה מי שינצח בוויכוח בין קרח דתן ואבירם ובין משה ואהרון, לך לא יהיה מכך רווח, אתה תצא מופסד בכל מקרה. לכן כדאי לך לעזוב את המרד ואני אדאג, שתצליח לחמוק מהמרד. מדברי חז"ל אנו לומדים, שהשיקוף של המצב נותן למאמן ולמתאמן להבין אם הם מבינים זה את זה. למאמן זה אישור שהוא הבין את המתאמן, כי אם לא, המתאמן יאמר לו שלא לזה התכוון, ולמתאמן שיקוף עוזר להסתכל על דברים מהצד ולהבין נקודות מבט שונות שלא חשב עליהן.
עוד דבר חשוב למאמן להבין האם בקשת המתאמן היא אמיתית, או אולי מסתתר משהו אחר שגם המתאמן עצמו אינו יודע. קרה לי פעם שאימנתי מישהו שביקש להתאמן על קידומו המקצועי. תוך כדי שיחה התברר לי שהוא בעצם רצה להתאמן על בטחונו העצמי. הוא הרגיש שהוא לא יכול לעמוד מול הבוסית שלו ולומר לה מה הוא חושב. וכאשר גילינו זאת הצלחנו להגיע להישגים טובים, וגם מעמדו השתפר. קורח פונה אל משה (במדבר פרק טז, ג) "וַיִּקָּהֲלוּ עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם רַב לָכֶם כִּי כָל הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים וּבְתוֹכָם ה' וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ עַל קְהַל ה'?" אבל האמת שלכל אחד מהמורדים יש סיבה אחרת מדוע הוא מורד במשה. קרח נעלב שלא קיבל את נשיאות שבט לוי. דתן ואבירם באים לבקש את בכורת שבטם, שנלקחה על ידי שבט יהודה. אי הצלחתו של משה נובעת מכך שהוא מנסה לפתור בעיה שלא קיימת. בעיה שמולבשת באידיאולוגיה יפה אבל אינה אמיתית. למאמן כדאי לבדוק לפני האימון עם הבקשה לאימון היא רלוונטית או לא. ואפילו אם התברר באמצא האימון שמה שעל מה שביקש המתאמן להתאמן לא נכונה, לשנות פאזה לכתוב חוזה חדש ולהתחיל את האימן מחדש. כן, אז ההצלחה תהיה מובטחת.
ה' מצווה את נשיאי השבטים ואת אהרון להפקיד במשכן מטות שקד יבשים, כדי להוכיח שה' בחר באהרון. ה' אינו מסתפק בנס הלא טבעי שהאדמה פצתה את פיה ובלעה את קרח, דתן ואבירם.נשאלת השאלה מדוע עוד הוכחה?
בפרק י"ז אנו קוראים על המטות שהפקידו נשיאי השבטים ואהרון באוהל מועד, בעזרתם הוכיח ה' במי בחר. זוהי הוכחה נוספת על מה שהוכח במרד קורח. מטהו של אהרון פרח, הוציא ציץ ואפילו גמל שקדים, כל זאת בלילה אחד. אפשר לתת לכך הסבר אימוני. המטות הם, בדרך משל, השדונים והכישלונות שלנו. הם יבשים, מנותקים ולכאורה אין סיכוי שיוציאו פרי... הם גורמים לנו לא לנסות להתקדם ולפרוץ דרך, אלא להישאר במקום הבטוח שלנו, אף על פי שאנו לא מרוצים ומתוסכלים. מטהו של אהרון מראה על העזה ואמונה בדרך שבחרנו, אם אנו מאמינים בדרך שבחרנו רוב הסיכויים שגם נצליח. הנה פלא, מטהו של אהרון כאילו קם לתחייה. למדים מכאן שדרך האימון מאמינה באדם, והיא מאוד אופטימית. מה ייחד את אהרון שזכה לכך? את התשובה נקבל בפרשתנו בתחילת הפרק. הנה בפרקנו מסופר שפרצה מגפה בתוך בנ"י ישראל. משה מצווה את אהרון לקחת קטורת ולעמוד בין המתים והחיים. זו הסתכנות גדולה, הרי מאתים וחמישים מחשובי העדה, שהקריבו קטורת מתו, מדוע שאהרון ייקח סיכון, ולא ינסה להתחמק מלקחת קטורת ולצאת מהמשכן? אבל אהרון לא מהסס מוציא את הקטורת מהמשכן, ונעמד בין המתים ובין החיים והמגפה נעצרת. כאן מוכיח אהרון מדוע נבחר להיות הכוהן הגדול. לא בגלל קרבתו למשה, אלא בעבור אומץ ליבו ומסירותו. לכן זכה שמטהו פרח, להוכיח לכולם שבחירתו הייתה מוצדקת.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה