פרשת שלח לך

פרשת המרגלים היא פרשה כואבת, היום שבו חזרו המרגלים מהארץ היה לפי חישובים יום תשעה באב, והפך ליום של אסונות בעם ישראל יום מועד לפורענות. אבל פרשת המרגלים היא גם קשורה בכמה עקרונות אימוניים. בעיקר היא מעלה שדונים של המתאמנים. היא מעלה את העיקרון של הבחירה. את הראיה השונה של דברים זהים אצל אנשים שונים, שקשורה גם היא בשדונים, בערכים ובפרדיגמות של המתאמנים.
הכתוב מספר לנו (במדבר פרק יג, לב): "וַיּוֹצִיאוּ דִּבַּת הָאָרֶץ אֲשֶׁר תָּרוּ אֹתָהּ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר הָאָרֶץ אֲשֶׁר עָבַרְנוּ בָהּ לָתוּר אֹתָהּ אֶרֶץ אֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ הִוא וְכָל הָעָם אֲשֶׁר רָאִינוּ בְתוֹכָהּ אַנְשֵׁי מִדּוֹת". מה גורם למרגלים להוציא דיבה על הארץ? הרי כתוב שהיו "כלם אנשים" ומפרש רש"י שהיו חשובים וגדולים. הפרדיגמה גרמה להם להוציא דיבה רעה על הארץ. בהיותם מורגלים במדבר לקבל את המן בחינם ואת הבשר בחינם. חשבו המרגלים שאם ייכנסו לארץ ויצטרכו לעמול, תשכח התורה, כי לא יהיה זמן ללמוד תורה. לכן העדיפו להישאר במדבר. כאשר אין אנו רוצים להתקדם (לפרוץ דרך – לעשות שינוי) נמצא הרבה תירוצים מדוע להימנע מהשינוי. הדבר השני שאנו יכולים ללמוד מהמרגלים, שאפשר לצאת מחוזקים מהכישלון, אם נברר לעצמנו מה גרם לנו לכישלון. עצם הידיעה יכולה להביא אותנו לשינוי. אנחנו רק צריכים לקחת אחריות על מה שקרה, ואז נוכל לצאת רק נשכרים.
מצד שני לומדים אנו עד כמה אנשים שונים רואים דברים אחרים למרות שהתמונה היא אותו דבר. חשוב למאמן לברר מה הבין המתאמן מדבריו, כי פעמים רבות הקודים של המאמן הם שונים מהקודים של המתאמן, זה עניין תרבותי, חינוכי וסביבתי. כדי שייווצר אימון יעיל, חשוב שיהיה בירור על הבנת המתאמן, וגם למאמן לא יזיק להבין בדיוק מה התכוון המתאמן. לכן חובה לשאול את המאמן בסוף האימון מה הוא למד מהאימון? ללמד אותו את שפת האימון, כדי שהמאמן והמתאמן ידברו באותה שפה ובאותה כוונה. מצד שני לשקף למאמן מה הבנו מדבריו, כדי שיהיה לנו ברור למה הוא התכוון.
דוגמא לכך נמצא בפרשת חטא המרגלים. הנה אנו רואים בפרשתנו שפרשנות שלנו היא תלויה בשדונים שלנו. והשדונים בערכים שלנו. למשימת הריגול יצאו 12 מרגלים. כולם ראו אותו דבר, אבל כל אחד פירש את מה שראה בדרך שלו. עשרה מרגלים פירשו (במדבר פרק יג, לב): "הָאָרֶץ אֲשֶׁר עָבַרְנוּ בָהּ לָתוּר אֹתָהּ אֶרֶץ אֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ הִוא וְכָל הָעָם אֲשֶׁר רָאִינוּ בְתוֹכָהּ אַנְשֵׁי מִדּוֹת". הערכים שלהם היו, שהעיקר הוא לימוד התורה ואם זה מהקדוש ברוך הוא עצמו זה ממש מעולה. בארץ הם ראו אנשים חיים באופן טבעי, לא בצורה ניסית, השדונים שלהם התחילו צצים. למה נעזוב את המדבר ששם אנו מקבלים הכול מה', אפילו את האוכל. שומעים דברי ה' מפי משה. שם בארץ ישראל נצטרך לחפש פרנסה ואוכל, לא יהיה זמן ללמוד תורה, המרכז התורני יהיה רחוק. לעומתם כלב ויהושע מפרשים מה שראו (במדבר פרק יד, ז) הָאָרֶץ אֲשֶׁר עָבַרְנוּ בָהּ לָתוּר אֹתָהּ טוֹבָה הָאָרֶץ מְאֹד מְאֹד. ראו אותו דבר ופרשו את מה שראו אחרת. כלב ויהשוע הבינו שאי אפשר כל הזמן לחיות על ניסים, צריכים גם לדאוג לעצמנו, לקחת אחריות על חיינו. רש"י מעיר שהמרגלים רצו להישאר במדבר ללמוד תורה מפי ה' לכן ראו במצב בארץ ישראל אסון, אילו יהושע וכלב שרצו להיכנס לארץ ראו את הדברים אחרת. בסופו של דבר,עשרת המרגלים נספו במגפה, והעם שתמך בהם התהלך במדבר 40 שנה עד שכול דור יוצאי מצרים מתו, ואילו כלב ויהושע זכו להיכנס לארץ.