פרשת חוקת פותחת במצוות פרה אדומה. מצוות פרה אדומה המטהרת את האנשים מטומאת מת, היא קשה ומוזרה. שלמה אמר עליה, שלמרות החוכמה שקיבל מהקב"ה לא הבינה. היא "חוק". כלומר גזרה בלתי מובנת לנו ועלינו לקיימה למרות המוזרות של המצווה. מבחינת אימון. פרשת פרה אדומה נמצאת במקום שאינו ידוע לנו ולא לאחרים, מקום המסתורין, שמידי פעם כדאי למתאמן להיכנס שם ולהעיז לפרוץ דרך אל הלא נודע. אם לא יעיז, לעולם יישאר הוא תקוע בפרדיגמות שלו, ויותר מכך כל השדונים שיש לו ימנעו ממנו לעשות שינוי הרצוי, ולא יתנו לו להגיע לעתיד הרצוי. עתיד שהוא קובע מה יקרה, ולא מובל ע"י המציאות.
ובפירוט יתר,ישנם דברים שכולם יודעים – זהו "שטח הידוע". ישנם דברים שרק אנחנו יודעים, ולאחרים הם נעלם. ישנם דברים שאחרים יודעים ולנו הם נעלמים. ויש דברים שהם נעלמים לכולם. הנטייה שלנו לנוע בשטח הראשון והשני, אנחנו מעיזים גם לנוע בשטח השלישי. אבל נמנעים לנוע בשטח הרביעי – בלא ידוע לכולם. התורה בפרשת פרה אדומה רוצה ללמדנו לא לפחד להעיז לנוע בשטח הנעלם. זוהי פריצת הדרך האמיתית להעיז ללכת בלא נודע. כמו כן שעטנז וציצית, כלאיים... בפי חז"ל הם מוגדרים כ"חוק", שעלינו לקיים מבלי להבין. עלינו לסמוך על הקב"ה שאם הוא ציווה אותנו זה רק יועיל לנו. איך? לא תמיד אנו יודעים. יתר על כך חז"ל אומרים שכל המצוות הן גזירות וכך עלינו לקיימם, ולא הבנתנו היא שתקבע אם נקיימם או לא. בזה מלמדים אותנו חז"ל להעיז ולפרוץ. כי אם לא ננסה אין סיכוי שנצליח לפרוץ דרך.
בהמשך הפרשה אנו מוצאים את משה ואהרון בשעתם הקשה. במקום לדבר אל הסלע משה מכה בסלעואהרון אינו מונע ממנו לעשות כך. בסופו של דבר מים יוצאים מן הסלע והעדה שותה הם ובעירם (צאנם ובקרם). אנו באנו רק לראות מה הסיפור הזה יתרום לנו לאימון. בחיים אנחנו חווים מצבים על פי העבר שלנו. אלו הם הפרדיגמות שמפריעות לנו לצאת ממצב מסוים, בזמנו הם הגנו עלינו ובעזרתם הצלחנו בעבר לפרוץ לדרך חדשה שתעשה לנו רק טוב.
המצב שמשה ואהרון נקלעו היה כזה שהזכיר להם את מי מריבה מתחילת המסע ביציאת מצרים. אותו דור שנכחד במדבר, הנה הדור החדש היה צריך להיות אחרת. אבל לא, בשנת הארבעים אנו חוזרים למצב ההוא. משה ואהרון אינם מבינים שהדור החדש הוא אחר, הוא לא הדור שיצא ממצרים, לו לא יעזור המטה המכה אליו צריך לדבר לא להכות. עברו מאז 40 שנה. הציווי (במדבר פרק כ, ז-ח) "וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּ_מֹר. קַח _ הַמַּטֶּה וְהַקְהֵל אֶת הָעֵדָה אַתָּה וְאַהֲרֹן אָחִיךָ וְדִבַּרְתֶּם אֶל הַסֶּלַע לְעֵינֵיהֶם וְנָתַן מֵימָיו וְהוֹצֵאתָ לָהֶם מַיִם מִן הַסֶּלַע וְהִשְׁקִיתָ אֶת הָעֵדָה וְאֶת בְּעִירָם". אם יש מוה יש להכות, לכן הם הכו בסלע כמו שעשו בדור של יוצאי מצרים, וכאן הפספוס. אפשר ללמוד מכישלונות העבר, אבל צריך להבין שמה שטוב היה לדור המדבר, לא טוב לדור הנכנסים לארץ. בזה משה ואהרון, בעצם, איבדו את מנהיגותם ולא זוכים להכניסם לארץ. מישהו אחר יכניסם – יהושע.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה