פרשות ויקרא ופרשות צו עוסקות בקורבנות שבני ישראל רוצים או צריכים להקריב. השרש ק.ר.ב יש לו משמעות של ויתור. אני מקריב דבר, הרי אני מוותר עליו למען השני. כאשר אני מקריב קורבן אני מוותר עליו למען ה'. ובכל זאת הקורבן האהוב ביותר על ה' הוא השלמים. כי בקורבן זה חלק העולה על המזבח, חלק מקבלים הכוהנים, וחלק ממנו לבעל הבית. השרש ק.ר. ב הוא גם מלשון קרבה, הקרבן מביא לקרבה.
באימון אנחנו אומרים אם האדם עושה טוב לעצמו וטוב לזולת, הוא בעצם פורץ דרך. עצם העובדה שהוא הקריב עצמו למען רעיון, ויתר על דבר שהוא אוהב למען חברו, הוא מביא לקרבה ביניהם.
בפרשת צו אנו מצווים על אש התמיד (ויקרא פרק ו, ה-ו) "וְהָאֵשׁ עַל הַמִּזְבֵּחַ תּוּקַד בּוֹ לֹא תִכְבֶּה וּבִעֵר עָלֶיהָ הַכֹּהֵן עֵצִים בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר וְעָרַךְ עָלֶיהָ הָעֹלָה וְהִקְטִיר עָלֶיהָ חֶלְבֵי הַשְּׁלָמִים. אֵשׁ תָּמִיד תּוּקַד עַל הַמִּזְבֵּחַ לֹא תִכְבֶּה". ידוע השיר המפורסם "בלבבי משכן אבנה להדר כבודו". שם האש היא אש העקדה. אש העקדה באה להראות לנו עד כמה אברהם מוכן להקריב למען עשות את דבר ה', ואיזו קרבה זה מביא בינינו לבין הקב"ה. השיר מבוסס על הרעיון שבכל אחד יש משכן לשכינה. התורה כותבת "ושכנתי בתוכם" כלומר למקדש יש ערך עם ה' שוכן בתוכנו. כל זמן שמשכן בתוכנו אנחנו צריכים לשמור על אש התמיד שבתוכנו, שלא תכבה. עלינו להוסיף עצים בנפשנו שלא תכבה. האמרה המפורסמת: שאסור להתייאש כל זמן שהנר דולק", היא אמירה אופטימית שיכולה להביא אותנו להצלחה ופריצת דרך. לא חשוב באיזה מצב נהיה, כל זמן שאש החיים בוערת יש סיכוי שנעשה ונתקדם, לכן עלינו לדאוג שלא תכבה.
במקדש היו שתי אישים. האחת על המזבח והשנייה במנורה, גם במנורה דאג אהרון שלא יכבה נר התמיד. הוא היה מטיב את הנרות בבוקר ובערב. אש אחד שמאכלת את הקורבנות ואש שנייה שמאירה את המקדש. שתי האישים הללו מסמלים את החיות של האדם.
בסוף פרשתנו מקדישים את אהרון ובניו לכהונה. בטקס משילת הכוהנים היו צריכים למרוח דם על תנוך אוזנם הימנית של אהרון ובניו, על בהן ידם הימנית ועל בהן רגלם הימנית. האוזן היא איבר השמע שלנו, היד היא איבר העשייה, הרגל היא איבר היציבות. ידוע שבוהן הרגל מיצבת את עמידתנו, מי שאין לו בוהן הליכתו אינה יציבה. למי שאין בוהן בידו אינו יכול לאחוז רובה ולירות בו. התורה מרמזת לנו שנשמע לרצונו של ה' שיהפך לרצוננו, ולא לשדונים אלה התירוצים אשר משתקים אותנו ומפריעים לנו לפרוץ דרך. אבל כאשר פורצים דרך חשוב שנהיה יציבים על הקרקע. חשוב שנכלכל את מעשינו בחוכמה, ושנשמע לקולות הקוראים לנו להתקדם, ונתרגם אותם למעשים טובים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה