פרשת כי תצא

לכל אדם יש מהות שאינה ניתנת לשינוי. (בלשון עממית אופי) מאמנים רבים מנסים לשנות מהותו של אדם ולא מצליחים. זה משהו שטבוע בדמו של האדם והוא יחזור למהותו תמיד. לא משנה מה יקרה. (כדאי לכל אחד מאיתנו לגלות את מהותו). אם ניקח את אברהם שבמהותו הוא איש חסד, הוא יעשה חסד עם כל אדם גם עם מי שפגע בו. ראו סיפורו של אברהם ואבימלך שכרת ברית עם אותו אבימלך שעבדיו גזלו ממנו את הבארות שחפר באזור הדרום. אנחנו אומרים על אברהם שמהותו היא החסד, וכן שאר האבות כל אחד מאופיין ע"י חז"ל במהות מסוימת. אברהם גם איש אמונה ועושה כל מה שה' אומר לו אפילו הדבר יוצר קונפליקט בין דבר ה' לבין הבטחתו – סיפור העקדה. כי במהותו אברהם הוא איש אמונה – המאמין בה' והולך אחריו בלב שלם. לכן מאמן טוב מזהה את מהותו של המאומן, כמובן בעזרתו המאומן, וכשזיהה את מהותו לא יבקש לשנותה. זו תהיה "לחיצה על גז בניוטרל".
אברהם אבינו משרת את המלאכים. עקדת יצחק
בפרשתנו יש מצוות רבות שבאות להחדיר בנו מהות של חסד והתחשבות בזולת. כפי שאומר בעל ספר "החינוך" שכל מצווה יש לה השפעה על מהותנו, עיסוק מרובה במצווה מסוימת מביאה אותנו למהות שאותה מצווה רוצה להביאנו. (עיין בספר החינוך). למשל: מצות הצניעות במחנה המלחמה, שבה יש לשמור על צניעות וטהרה, ועל ניקיון. כמו מצוות הלקט והשכחה והפאה...
רות מלקטת בשדה מואב
בפרשה שלנו ישנם עמים שהתורה מצווה שלא יבואו בקהל ישראל אפילו דור עשירי כגון עמוני ומואבי, ואילו אדומי ומצרי יכולים לבוא בקהל דור שלישי. וחז"ל מתלבטים בהבדל בין העמים הללו מדוע אלה לא ואלה כן. לפעמים נראה לנו שהמצרים והאדומים התנהגו עמנו בצורה גרועה ביותר ובכל זאת הם יכולים להתגייר ולהתקבל לקהל ישראל מה שאין כך בעמון ומואב. כיום שאין מואבים ועמונים חשוב שלא נפנים את מהותם הרוחנית
מבחינה אימונית נוכל לומר כי במהותם העמוני והמואבי לא מתאימים למהות היהודית. יש משהו במהותם שאין הקב"ה רוצה אותם בתוך עמו. התורה מביאה טעם לאיסור. (דברים פרק כג, ה) "עַל דְּבַר אֲשֶׁר לֹא קִדְּמוּ אֶתְכֶם בַּלֶּחֶם וּבַמַּיִם בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם וַאֲשֶׁר שָׂכַר עָלֶיךָ אֶת בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר מִפְּתוֹר אֲרַם נַהֲרַיִם לְקַלְלֶךָּ". חוסר החסד והשנאה היא חלק ממהותם ולכן אין להם מקום בעם ישראל. פרשתנו שזורה במצוות של חסד שעלינו לנהוג, כי זו מהותנו, לכן עמים אלה לא יבואו בקהל. האדומים יוכלו להצטרף לעם ישראל כי הם אחים לעם ישראל הם צאצאים ליצחק ולכן טבוע בהם מהות יהודית, רק הם בחרו בדרך אחרת. המצרים נתנו אכסניה לבני ישראל כשהיו במצרים לכן עם על השעבוד במהותם היו מכניסי אורחים לכן יוכלו להצטרף לבני ישראל.
הנה רות שהייתה מואבית אבל במהותה הייתה סמל החסד והאהבה זכתה להתקבל בקהל ישראל וממנה יצא דוד המלך.

פרשת שופטים.

הרצון שלנו לחזות את העתיד הוא משהו בסיסי, זוהי פרדיגמה (התנהגות מגבילה) הלוקחת את האחריות מאיתנו ומעבירה אותה לכוחות נעלמים. יש כאלה שלא יעשו צעד בלי לשאול איזה יידעונית, בעלת אוב, רואה בקלפים, ואסטרולוגית... הרבה פעמים אנו נמנעים מלפעול בגלל אותם "אנשים מנבאי עתיד". אותם אנשים בעצם מוציאים מאיתנו את האחריות למעשינו ומעבירים אותה ל"כוחות על". עובדה זו גם מגבה אצלנו את כישלונותינו. אין אנו אשמים בכישלון אלא הכוחות ששולטים בנו. (כמה טוב ומשכנע). עובדה זו מונעת מאיתנו פריצות דרך שינוי בחיים שלנו כי הכול קבוע מראש.
התורה מתנגדת לדרך זו. היא אומרת תפנו לנביא ה' אשר יורה לכם את הדרך בה תלכו. נביא הוא רק ממליץ, אנחנו הבוחרים (כמו שראינו בפרשת ראה). הוא גם מתנה את הצלחתנו בהתנהגותנו. אין הוא בוחר לנו את הדרך ואין הוא מבטיח לנו הבטחות הוא מניע אותנו להחליט.
כל אחד יכול להציג עצמו כנביא אמת, אבל עלינו להיזהר ממנו ולא לשמוע לו. איך נבחין בנביא זה שאינו נביא אמת. התורה מדברת על נביא שאמר עתידות והם לא התקיימו. אבל נוכל להבחין אם הוא נביא שקר לפי התנהגותו. אם יתנהג כמו כל אותם יידעונים מגידי עתידות – סימן הוא שאינו נביא אמת. אבל אם הוא יגרום לנו להשתחרר ממעצורים פנימיים שלנו ויגרום לנו להשתנות ולפרוץ לדרך חדשה – סימן שהוא נביא אמת. אליו כדאי לשמוע.



אסטרולוגיה בעלת אוב בעין דור
ראו בפרשתנו פרק י"ח מפסוק ט' ואילך נאמר:"כי אתה בא אל הארץ אשר ה' אל נתן לך... לא ימצא בך מעביר בנו ובתו באש קסם קסמים, מעונן ומנחש ומכשף. וחבר חֶבר ושאל אוב וידעוני (כל אלה מגידי עתידות) מה כן יהיה לך? לך יהיה נביא. במה נבדל הנביא מכל אלה שהזכרנו לפני כן? הנביא הוא בעל חזון, הוא רוצה שנעמיד לנו יעד אליה נשאף, בעוד שהשאר מנבאים עתיד שלנו אין יכולת לשנות – גזירה משמים. אלה האחרים מייצגים את הפרדיגמה שלנו את האמונה הגבילה. שהכול מכוון הכול כתוב ולנו אין אפשרות לשנות, אז מדוע צריך להתאמץ? אבל הנביא מסמל את התקווה את היעד שאם נתאמץ נצליח ונגיע אליו.
אנחנו עומדים לפני תחילת שנת לימודים

פרשת דברים – שבת חזון

דבר חשוב באימון, כדי שנוכל, לפרוץ דרך ולהשתחרר מפרדיגמות, שהן התנהגויות מגבילות, שהיו פעם נוחות לנו הגנו עלינו מכל מיני דברים בעבר. אבל היום הם מפריעות לנו להתקדם ולפרוץ דרך. אנחנו יודעים שהם לא עוזרות לנו, יותר נכון הן מפריעות לנו בחיים ועוצרות אותנו מהתקדמות (פשוט תוקעות אותנו במקום), אבל מתוך הרגל אנחנו ממשיכים בהתנהגויות הללו ולא משתחררים מהן.

מה צריך לעשות?

פשוט צריך לזהות את הפרדיגמות ולהשתרר מהם ע"י ניקוי clearing"". כלומר להתמודד איתן ולהחליט שזהו אנחנו יותר לא פועלים בעזרת הפרדיגמות שהיו לנו. אנחנו משחררים אותן מראשנו ומהתנהגותנו. אחרי זה נוכל לפרוץ דרך בקלות רבה. זה לא קל להשתחרר מהפרדיגמות, אבל אנחנו מחויבים להשתחרר מהן אם אנו רוצים לפרוץ דרך. זה מה שעושה משה בפרשתנו על פי פירוש רש"י. הוא מזכיר לבני ישראל מקומות שבם חטאו לה' ועורך להם "clearing". כדי שיוכלו להשתחרר מהמדבר בו שהו זמן ארוך כל כך 40 שנה. כדי שיוכלו לקבל את דבריו בראש נקי וכך גם להיכנס לארץ ישראל

בחלק הראשון של הפרשה מזכיר משה רבנו שמות מקומות שלא הופיעו בפרשת מסעי. (דברים, א, א) "אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן בַּמִּדְבָּר בָּעֲרָבָה מוֹל סוּף בֵּין פָּארָן וּבֵין תֹּפֶל וְלָבָן וַחֲצֵרֹת וְדִי זָהָב". מהם המקומות האלה? רש"י רואה בשמות הללו רמז למקומות בם חטאו ישראל. (מול סוף כשמצרים הגיעו ורצו לחזור למצרים, בחטא העגל, בחטא המרגלים...). אנחנו אוהבים בדרך כלל לתאר את הרמזים הללו כמוסר שמשה מנסה לתת לישראל, להזכיר להם מקומות שחטאו. אבל אפשר לתפוס את כל הרמזים הללו כניקוי " clearing" – ניקוי השולחן. בואו נמחק את העבר, נזכור את העבר כמה שהשתחררנו ממנו שלא נשוב אליו, כדי שנוכל להתקדם ולפרוץ דרך חדשה, ראשית עלינו לעשות ניקוי ראש של העבר. רק אם נתנקה מהעבר יהיה קל לנו להסתכל ביתר מרץ על העתיד. אחת הדרכים היא להזכיר את מה שקרה, בלי פחד, לעמוד מול העבר ולהחליט שאנו משנים את הדרך, את כיוון המחשבה... זה מה שעושה משה בחלק הראשון של נאומו.

פרשת שבוע – מטות מסעי

אחד הדברים שחשוב באימון כאשר אנחנו מחליטים לפרוץ דרך לעשות שינוי הוא לעמוד מאחורי הדברים שאנו מחליטים. אחרת ההחלטה תישאר על הניר. מאמן טוב מוודא בפגישה הבאה מה עשה המאומן בין שתי הפגישות. אם המאמן החליט ברצינות וביצע את המוטל עליו או לא. הביצוע של המשימות הוא אינדיקציה לרצינותו של המאומן.


פרשת מטות פותחת בנדרים, (במדבר פרק ל, ג) "אִישׁ כִּי יִדֹּר נֶדֶר לַה' אוֹ הִשָּׁבַע שְׁבֻעָה לֶאְסֹר אִסָּר עַל נַפְשׁוֹ לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ כְּכָל הַיֹּצֵא מִפִּיו יַעֲשֶׂה". יש ציווי מיוחד לקיים נדר כל היוצא מפיו יעשה. בימינו שהבטחות הם רק לעשות רושם ואין המבטיח מתכוון לקיים את הבטחתו. דווקא לפרשתנו יש רלוונטיות מיוחדת. גם באימון קיום המשימות מראות על רצינות של המאומן. התורה מצווה עלינו לקיים את מה שאנו מקבלים על עצמנו, מוטב שלא תקבל על עצמך ולא תתחייב מאשר תפר את מה שאתה עצמך החלטת. בכל מעגלי החיים; אם זה בהבטחה לה' (כדאי לפעמים לשים לב למילות התפילה ולשים לב מה אנחנו מבטיחים לה') . אם זה בהבטחה להורים, לבני הזוג, לילדים, למורים, לתלמידים, לקהילה, ולכל העם.

אחת הדרכים לעמוד במה שקיבלנו על עצמנו היא לדאוג שיהיו לנו ידידים שיזכירו לנו מה קבלנו על עצמנו, במה בחרנו להשתנות ולפרוץ דרך. הסיבה לכך שאנו מוצאים לנו מזכירים כאלה היא שיש לנו נטייה לחזור לפרדיגמות (דפוסי התנהגות עוצרים) כי שם אנו מרגישים בטוחים יותר, ושם אנו מרגישים טוב יותר אנחנו מכירים את המצב הקודם טוב יותר.

פרשתנו עוסקת גם במה שקרה לבני גד וראובן. לבני גד וראובן היו צאן ובקר והם היו צריכים שדות מרעה. בעבר הירדן המזרחי היה שדות מרעה מרובים. בני גד מבקשים להישאר בעבר הירדן המזרחי. משה מסרב בטענה שאם בני גד וראובן לא יעברו לעבר הירדן המערבי גם בני ישראל לא יעברו לשם. לכן בני גד מציעים למשה הצעה. אנחנו נשאיר בעבר הירדן המזרחי את רכושנו ומשפחתנו ואנו נצא לפני בני ישראל ועם בני ישראל ונעזור להם בכיבוש הארץ.

מתוך דבריהם מבין משה שאחת הפרדיגמות של בני גד וראובן היא חשיבות הרכוש, וזה בעצם מונע מהם לעבור לארץ ישראל. דבר כזה יעורר דמורליזציה בשאר בני ישראל והם יסרבו גם כן לעבור לארץ המובטחת. ואסון המרגלים יחזור עוד פעם.

בני גד מבינים ומבטיחים לעבור לפני בני ישראל ולעזור להם לכבוש את הארץ.

בני גד וראובן אהבו את ממונם יותר מאת עצמם, כנראה ממון זה הועיל להם מאוד במדבר. אבל כרגע הוא מפריע להם וגורם להם – להישאר בעבר הירדן המזרחי. דבר שיכול להביא את ישראל כולם לסירוב להיכנס לארץ. כשמשה מאשים אותם בניסיון להניא את בנ"י מלהיכנס לארץ הם עונים (במדבר לב, טז - יז): "וַיִּגְּשׁוּ אֵלָיו וַיֹּאמְרוּ גִּדְרֹת צֹאן נִבְנֶה לְמִקְנֵנוּ פֹּה וְעָרִים לְטַפֵּנוּ. וַאֲנַחְנוּ נֵחָלֵץ חֻשִׁים לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַד אֲשֶׁר אִם הֲבִיאֹנֻם אֶל מְקוֹמָם וְיָשַׁב טַפֵּנוּ בְּעָרֵי הַמִּבְצָר מִפְּנֵי יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ" הקדימו רכושם לטפם. משה רוצה לגרום להם להיפטר מהפרדיגמה שלהם הוא עונה להם (שם לב', כד) "בְּנוּ לָכֶם עָרִים לְטַפְּכֶם וּגְדֵרֹת לְצֹנַאֲכֶם וְהַיֹּצֵא מִפִּיכֶם תַּעֲשׂוּ". הקדים הטף לפני הצאן ובני גד וראובן הבינו את הרמז ראה שם תשובתם. (פסוק כו). יש כאן פריצת דרך כפולה, הם מבינים את סדר העדיפויות וגם מוכנים ללכת חלוצים לפני אחיהם בכיבוש ארץ ישראל. ועוד דבר חשוב למדנו שטוב לברר עניינים לפני שמסיקים מסקנות ראו גם בסיפור מזבח שבנו בני גד וראובן בעבר הירדן יהושע ביהושע פרק כב.



את חשיבות בירור העניינים לפני שמקבלים החלטות לשינוי יש לברר היטב היטב. אחרת אנחנו יכולים כמאמנים וכמאומנים להיכשל בפריצת הדרך שלנו. אין זה חכם להחליט על פריצת דרך אם לא בררנו לעצמנו בדיוק מה אנחנו רוצים ומה המטרה שלנו.

אימון מוצלח הוא אימון שבו הצבנו מטרות לעצמנו ולמאומנים שלנו המטרות צריכות להיות ברורות ומדידות. רק כך נוכל לומר לעצמנו ולמאומנים שלנו אם הצלחנו באימון.

חומש במדבר פרשת פינחס

באימון אנחנו אומרים שיש לנו תירוצים (בלשון האימון פרדיגמות, התנהגות מגבילה) מדוע לא נשנה ממנהגנו. יש נטייה להישאר במקום המוכר ולא לשנות ולפרוץ דרך ולהתקדם.

בפרשתנו אנו רואים שמי שהעיז הצליח!
מי שלא תירץ והעיז לשאול ולבקש זכה בגדול!
כשמונים את בנ"י בפרשה על מנת לקבוע לפי איזה קריטריון יחלקו את הארץ, מזכירים באופן מיוחד את בנות צלופחד, (פרק כו, לג) "וּצְלָפְחָד בֶּן חֵפֶר לֹא הָיוּ לוֹ בָּנִים כִּי אִם בָּנוֹת וְשֵׁם בְּנוֹת צְלָפְחָד מַחְלָה וְנֹעָה חָגְלָה מִלְכָּה וְתִרְצָה". כך בכל מקום שנזכרו בנות צלפחד מזכירין את שמותיהן. סימן הוא שהן חשובות לתורה. חשיבותן נובעת מהאומץ, החוכמה והרצון לקבל נחלה בארץ למרות שאינן בנים. רצונן נובע מכנות ולא מרצון לעשות הון. כך מעיד עליהם הכתוב (פרק כז, ו -ז) "וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: כֵּן בְּנוֹת צְלָפְחָד דֹּבְרֹת..."
זוכות הן שמצווה מתרי"ג מצוות נרשמת לזכותן. ללמדנו שצריך להעיז. יש לנו נטייה לא להעיז. אנו אוהבים לחזור למקום המוכר והידוע, אע"פ שכבר לא נוח לנו שם. אבל אם רוצים לפרוץ דרך ולשנות ולהעיז. כך גם הטמאים שלא יכלו לחגוג פסח ראשון במדבר. (בפרשת בהעלותך ט, א - י"א),זכו הטמאים לחדש אחת מתרי"ג המצוות וזיכו את ישראל שבתאריך י"ד באייר יחגגו כל הטמאים והרחוקים פסח שני.
לדעתי, כך גם הצליחו להינצל בני קרח, שהעיזו לצאת נגד אביהם ולתמוך במשה. כמו שכתוב (במדבר פרק כו, י - יא ) "וַתִּפְתַּח הָאָרֶץ אֶת פִּיהָ וַתִּבְלַע אֹתָם וְאֶת קֹרַח בְּמוֹת הָעֵדָה בַּאֲכֹל הָאֵשׁ אֵת חֲמִשִּׁים וּמָאתַיִם אִישׁ וַיִּהְיוּ לְנֵס. וּבְנֵי קֹרַח לֹא מֵתוּ". ומפרש רש"י בעקבות חז"ל: "הם היו בעצה תחלה, ובשעת המחלוקת הרהרו תשובה בלבם, לפיכך נתבצר להם מקום גבוה בגיהנם וישבו שם". העזה שלהם גרמה להצלתם.