(שמות פרק כז, כ) "וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד". כל מקום שמוזכרת המנורה והקשור בה משתמשים בשרש ע.ל.ה כמו בויקרא כ"ד, ב' ובפרשת בהעלתך (במדבר פרק ח, ב) "דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאָמַרְתָּ אֵלָיו בְּהַעֲלֹתְךָ אֶת הַנֵּרֹת אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה יָאִירוּ שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת". אם נאמר (משלי פרק כ כז): "נֵרה' נִשְׁמַת אָדָם חֹפֵשׂ כָּל חַדְרֵי בָטֶן". כלומר נשמתו של האדם היא נר ה', הרי שיש לנו אחד ההנחות של האימון. ההנחה היא: כל אדם שנולד יש לו ייעוד. ה' ברא את האדם לשליחות בעולם הזה, על האדם לגלות מהי השליחות, ולהעלות אותה כמו נר, שתאיר את העולם. זה מה שמנסה לעשות האימון, בתקווה שנצליח. כל אדם צריך להעלות את נר נשמתו שהיא חלק אלוק ממעל.
גם בכרובים מופיע השורש ע.ל.ה. הכרובים שפורשים כנפיהם למעלה ככתוב (שמות פרק כה, כ) "וְהָיוּ הַכְּרֻבִים פֹּרְשֵׂי כְנָפַיִם לְמַעְלָה סֹכְכִים בְּכַנְפֵיהֶם עַל הַכַּפֹּרֶת וּפְנֵיהֶם אִישׁ אֶל אָחִיו אֶל הַכַּפֹּרֶת יִהְיוּ פְּנֵי הַכְּרֻבִים". הארון שבו היו לוחות העדות שניתנו בהר סיני, עליו היו הכרובים פורשי כנפיים כלפי מעלה. באימון אנחנו משתדלים להעלות את נר האדם למעלה, כדי שיפרוש כנפיו וימריא במעלה החיים וההצלחה. זוהי פריצת הדרך הידועה שמוציאה מאיתנו את הטוב וגורמת לנו להצליח. מכאן שהאימון הוא מאוד אופטימי, הוא מאמין ביכולותיו של האדם.
גם בקטורת הכתובה בפרשתנו (שמות פרק ל, לה): "וְעָשִׂיתָ אֹתָהּ קְטֹרֶת רֹקַח מַעֲשֵׂה רוֹקֵחַ מְמֻלָּח טָהוֹר קֹדֶשׁ". ובתלמוד הבבלי כאשר מדברים כיצד מכינים הקטורת אומרת הברייתא שמכניסים בקטורת "מעלה עשן כל שהוא" העשן עולה ונותן בבית המקדש ריח נעים. כל אדם יכול להפיץ ריח טוב לסובבים אותו רק אם ירצה. ואע"פ שבקטורת יש לבונה שריחה אינו נעים, כל הסממנים של הקטורת מפיצים ריח טוב ונעים. כך האדם יש בו גם תכונות טובות וגם... אבל בצורה הוליסטית הוא יכול להפיץ ריח טוב, כלומר להיטיב לסובבים אותו.
