יום חמישי, 11 בנובמבר 2010

פרשת ויצא



פרשת ויצא מספקת לנו חומר רב בנושא האימון. בכל אימון יש להציב מטרה שאם נצליח אליה יחשב הדבר להצלחה ולפריצת דרך אי הצבת מטרה ברורה שתחשב להצלחה באימון, בסופו של דבר תביא לכישלון כל האימון ויותר מזה לא נוכל למדוד ולדעת אם הצלחנו באימון. על זאת דברנו בשנה שעברה. על הדרך שבה נוכל להשיג את המטרה אותה הצבנו לעצמנו שלב אחרי שלב כמו בסולם של חלום יעקב.
השנה נדבר על הצורך להתגבר על קשיים, ועל כי כישלון הוא יכול להצמיח השאלה איך נקבל אותו. התורה מספרת לנו על מסכת התעללויות שמתעלל לבן ביעקב. אחרי שבע שנים של עבודה קשה עבור רחל, בליל הכלולות, לבן מחליף את רחל ונותן ליעקב את לאה, אשתו האהובה אינה יולדת לו בנים, רק אחרי כל הלידות נולד יוסף. יעקב רוצה לחזור לבית אביו ולבן מעכב אותו ומבקש שיעבוד אצלו תמורת שכר, כי הוא רואה שה' שולח לו ברכה בגללו. "ויאמר אליו לבן אם נא מצאתי חן בעיניך, נחשתי ויברכני ה' בגללך" (בראשית, ל, כז). הוא מבטיח לו גם משכורת נאה, אבל מחליף אותה כמה פעמים כמו שאומר זאת יעקב לנשיו בנותיו של לבן: "ואביכן התל בי והחלף את משכרתי עשרת מנים (המילה "מנים" באה מהמילה "מניין" ורש"י מפשר שאין מניין פחות מעשרה, "עשרת מנים" = מאה פעמים). אבל יעקב לא מתייאש הוא סומך על ה' והוא פועל. בכל פעם שנסגרת בפניו דלת הוא מוצא דלת חדשה שנפתחת ומוציא ממצבו החדש את המיטב. כך הוא מתקדם ויוצא מבית לבן עשיר. הגיע במקל וחזר עם רכוש גדול ומשפחה גדולה. "קטנתי מכל החסדים ומכל האמת אשר עשית את עבדך, כי במקלי עברתי את הירדן הזה, ועתה הייתי לשני מחנות" (שם, לב, יא). מה שמלמד אותנו שאסור לנו להיתקע בעתיד המצוי להאמין שהזמן יוביל והדברים יסתדרו, אלא עלינו לפרוץ דרך ולהגיע לעתיד הרצוי לנו,
ואולי גם דברי ביקורת על יעקב הכתוב מספר לנו. "ויגנב יעקב את לב לבן הארמי על בלי הגיד לו כי ברח הוא" (שם לא, כ). הבריחה הזו יכלה לעלות לו ביוקר כפי שמסופר בהמשך. האלוקים צריך להתערב ולומר ללבן שלא יפגע ביעקב.הפעם יעקב לא היה אמיץ מספיק להתמודד עם לבן, והיה צדק לפחד שלו, אבל צריך להתגבר על הפחד על השדונים שלנו ולשנות ולפרוץ דרך. בריחה לא תמיד תועיל. מוטב להתמודד עם ה"שדונים שלנו ולעמוד פנים מול פנים עם האתגר. ושיהיה לנו בהצלחה.

פרשת תולדות




בשנה שעברה דברנו על "אימון ממוקד פיתרון", כיצד מציבים מטרה ופועלים להגשמתה, לא מתמקדים בבעיה אלא בפתרונה.
השנה נעסוק באימון משפחתי. ברור לרבקה ויצחק כי עשו שונה מיעקב. הראשון "איש ציד איש שדה" והשני "איש תם יושב אוהלים". ברור גם שבבית שיש בו ילדים עם אופי שונה אפשר להגיע לתוצאות חינוכיות טובות. לא צריך להיות ששני אחים כל הזמן יתחרו ביניהם. אומנם זה טבעי שתהיה קנאה לפעמים שאחד ירגיש מקופח מאחיו, אבל משפחתו של יצחק אבינו, זה היה ממש חולני. לשמוע אח אומר על אחיו (אפילו שזה בליבו): "יקרבו ימי אבל אבי ואהרגה את יעקב אחי" (בראשית כז, מא). ישנה קנאה בין אחים שהופכת לשנאה, אבל ביטוי כזה של הכתוב המתאר את השנאה: "וישטם עשו את יעקב" – זה קשה מאוד זה לא טוב ולא בריא. יעקב כדי להינצל צריך לברוח ללבן אחי רבקה, ולשהותל שם 20 שנה, זה ממש הרבה זמן – רמז למה שיכולה קנאה שאינה מטופלת לעשות למשפחה.
פעם באימון משפחתי שאֵם באה לבקש עזרה בקשר לבנה הקטן, שרודה בכל בני המשפחה. תוך כדי אימון הרגשתי שהבעיה היא בקשר הזוגי, ובקשתי שגם הבעל יבוא לאחת השיחות אבל הבעל לא רצה, טען שלא צריך. אבל מהשיחה ביני לבין האם הרגשתי שהוא לא תומך בה, ובעקיפין מגבה את הילד. ביקשתי מהאם לעושת תרגיל משפחתי, כל אחד ואחת במבני המשפחה יכתבו כמה דברים טובים על האחרים, הבעל כתב על בת זוגתו כ-15 תכונות שהוא אוהב בה, והאם בקושי הצליחה לכתוב 7. היה ברור שיש פה בעיה זוגית המשפיעה על הבן הקטן.
מה שמאוד מאפיין את היחסים בין יצחק ורבקה היא הריחוק ואי הדיבור. כאשר הורים אינם דנים ומגיעים לעיקרי חינוך מוסכמים, ועוד יותר גרוע, כאשר הורים לוקחים צד בסכסוך בין אחים. האם אין סיכוי שזה ישפיע על הילדים שלהם. שני אנשים זה טבעי שלא תהיה תמימות דעים ביניהם בענייני חינוך אבל כדי שחינוך יצליח חובה שההורים ידברו ביניהם ויגבשו דרך חינוך אחידה בייחוד בעקרונות. רבקה משיגה את מה שהיא רוצה , אבל לא בשיחה ישירה עם יצחק. האם יעקב לא ילמד ממנה את הדרך, בייחוד שלהרגשתו יצחק אוהבו פחות מעשו. אותו הדבר גם עשו מרגיש לגבי רבקה. שימו לב, אפילו שרבקה כבר חשה את האיבה של עשו ליעקב והיא מבקשת לשלוח את יעקב ללבן כדי להציל את המשפחה, היא מנמקת זאת בשידוך טוב ליעקב ולא את מספרת ליצחק את הסיבה האמיתית למה צריך לשלוח את יעקב.
אין פלא שיעקב ממש חושש מיצחק, ומנסה להתחמק עם המפגש עם אביו, אבל כנראה גם עשו נמנע ממפגש עם אימו. באווירה בה גדלו.לא יכולה להתפתח אחווה. ודרך ההורים עוברת לבנים. יעקב שאותו רבקה אוהבת מאמץ את דרכם של יצחק ורבקה, ביחסיו עם לבן, וביחסו לבניו, בהעדיפו את רחל על פני לאה את יוסף על פני אחיו. ובמיוחד ביחסיו עם עשו.

יום שני, 1 בנובמבר 2010

פרשת חיי שרה תשסע





















השנה נמשיך את סיפור העבד שמצליח לשדך את רבקה ליצחק ע"פ בקשת אברהם. בשנה שעברה דברנו הרבה על מהות. כל אדם נולד עם מהות שבעצם צריכה להיות דומיננטית בכל דרכיו. אלא שבמשך השנים המהות הזו מתכסה בכל מיני שכבות כך שלפעמים הוא שוכח מהי מהותו. אדם שאינו מגשים את מהותו מרגיש מתוסכל, הוא אינו מרוצה ממה שהוא עושה, אז הוא מנסה לפצות את עצמו בכל מיני דרכים. במקום לחפש את מהותו ולהבין למה הוא נולד, מה עליו לתקן מהי שליחותו בעולם הזה, הוא מנסה בכל מיני דרכים לרצות את עצמו, וכשזה אינו מועיל הוא מנסה עוד ועוד עד שבמשך הזמן הוא שוכח מהי מהותו.
דברנו על כך שאברהם הוא במהותו איש חסד. הוא מוכן לעזור ללוט, שעזב אותו והתחבר לאנשים מאוד מפוקפקים – אנשי סדום. הוא אינו זוכר לו את הריב בין הרועים ובשעת מבחן הוא בא לעזרתו, כי זוהי מהותו ואותה אינו יכול לשנות. הוא רודף אחרי כדרלעומר והמלכים אשר איתו כדי להציל את לוט שנשבה. כשה' מחליט להפוך את סדום הוא עושה הכול כדי להצילם, כי הוא יודע שלוט נמצא שמה. המדרש והאגדה האדירו את החסד שעשה אברהם, לכן העבד שנשלח להביא אישה ליצחק הוא מנסה אותה בניסיון: "ויאמר ה' אלקי אדני אברהם הקרה לפני היום, ועשה חסד עם אדני אברהם. הנה אני נצב על עין המים ובנות אנשי העיר יצאת לשאב מים. והיה הנערה אשר אמר אליה הטי כדך ואשתה ואמרה:שתה וגם גמליך אשקה אתה הכחת לעבדך ליצחק ובה אדע כי עשית חסד עם אדני". (בראשית, כד, יב – יד). נערת חסד כזו ראויה לבוא לבית אברהם.
וכששואלים את רבקה: "התלכי עם האיש הזה?" היא אינה מהססת ואמרת: "אלך". מדוע רבקה כל כך רוצה ללכת, לעזוב את משפחתה וללכת אל הלא נודע? ( מה ששוב מוכיח שהיא כל כך מתאימה למשפחת אברהם שהלך גם הוא אל הלא נודע). כי המהות שלה חסד, היא אינה מוצאת את מקומה בבית אהיה ביחד עם לבן, היא רוצה לברוח משם, ובזכות זאת היא הופכת לאם האומה שעתידה להיוולד עם ישראל, שגם מהותו היא החסד.
הפעם אנו רוצים לדבר על דבר אחר, על אותם "שדונים" המפריעים לנו להתקדם לפרוץ דרך כי הם אינם נותנים לנו להאמין שנוכל. בעברית אנו קוראים להם "תירוצים". באימון קוראים לזה פרדיגמות, שהן התנהגויות מגבילות. אנחנו רוצים לעשות משהו חדש, שונה ומיד הם צצים השדונים הללו. ומרפים את ידינו. אנחנו רוצים להתנצל לפני מישהו על טעות שעשינו, מיד בא השדון ואמר: אולי הוא לא יסלח לך. או לא יקשיב אליך, או הוא אדם קשה, או הוא ילעג לי ויעשה ממני צחוק, או כהנה וכהנה. כמה פעמים עמדנו במצב שבו הסברנו לעצמנו במקום האיש שעומד מולנו כיצד הוא יגיב, מה הוא חושב... מבלי שבדקנו וניסינו להתנצל, או לפנות אליו...
הנה דוגמא מהפרשה: אברהם ממקד את דרישתו ומבקש מהעבד להביא אישה לבנו מבני משפחתו שבחרן. העבד מייד שואל שאלות: "אולי לא תאבה האישה ללכת אחרי אל הארץ הזאת? ההשב אשיב את בנך אל הארץ אשר יצאת משם?" (כד, ה) שאלה זו היא שאלה טיפוסית לנתקעים ולאלה שאין ברצונם ובכוחם לפרוץ לדרך חדשה ולהתקדם. תפקידו של מאמן טוב ללמד את המתאמן לעמוד מול השדונים ולומר להם, אני מכיר אתכם, אני יודע מאין אתם נובעים, אבל אני למרותכם הולך לדרך חדשה. זו התשובה שנותן אברהם לעבד. "... הוא ישלח מלאכו לפניך ולקחת אשה לבני משם" (כד, ו) . העבד נתפס בביטחונו של אברהם ועושה הכול כדי שהשידוך יצליח, ובסופו של דבר עומד במשימה. אומרים באימון צריך גם אמונה (זה בא מאותו השורש) אחרת אנו יכולים להיתקע בהתקדמותנו לנצח. לאברהם לא עולה בכלל האפשרות שנערה תסרב לבוא, רק לעבד.
הנה עוד דוגמא: אחרי שהעבד משכנע את בני המשפחה לתת את רבקה לאישה ליצחק והם בעצמם אומרים: "ויען לבן ובתואל ויאמרו מה' יצא הדבר לא נוכל דבר אליך רע או טוב. הנה רבקה לפניך קח ולך ותהי אשה לבן אדניך כאשר דבר ה'". (שם, כד, נ – נא). למחרת השדונים קופצים ומנסים לעכב את העסקה. "ויאמר אחיה ואמה תשב הנער אתנו ימים או עשור אחר תלך" כמה פעמים אנחנו מתחרטים ברגע האחרון או מהססים. אבל העבד נחוש וממוקד מטרה, הוא לא נותן להם למסמס את ההצלחה. בכל זאת הם שואלים את רבקה בתקווה שהיא לא תסכים. אבל רבקה כבר פרצה דרך והיא מסכימה ברצון ללכת עם העבד ולפתוח דף חדש בארץ ישראל.