יום שלישי, 29 בספטמבר 2009

פרשת "וזאת הברכה"




פרשת "וזאת הברכה"
משה לפני מותו מברך את כל שבטי ישראל טרם כניסתם לארץ. מעניינת במיוחד ברכתו של שבט לוי. דברים פרק לג, ח – י"א): "וּלְלֵוִי אָמַר תֻּמֶּיךָ וְאוּרֶיךָ לְאִישׁ חֲסִידֶךָ אֲשֶׁר נִסִּיתוֹ בְּמַסָּה תְּרִיבֵהוּ עַל מֵי מְרִיבָה. הָאֹמֵר לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ לֹא רְאִיתִיו וְאֶת אֶחָיו לֹא הִכִּיר וְאֶת <בנו> בָּנָיו לֹא יָדָע כִּי שָׁמְרוּ אִמְרָתֶךָ וּבְרִיתְךָ יִנְצֹרוּ. יוֹרוּ מִשְׁפָּטֶיךָ לְיַעֲקֹב וְתוֹרָתְךָ לְיִשְׂרָאֵל יָשִׂימוּ קְטוֹרָה בְּאַפֶּךָ וְכָלִיל עַל מִזְבְּחֶךָ. בָּרֵךְ ה' חֵילוֹ וּפֹעַל יָדָיו תִּרְצֶה מְחַץ מָתְנַיִם קָמָיו וּמְשַׂנְאָיו מִן יְקוּמוּן". הברכה הזו מעניינת אחרי שיעקב אבינו בברכו את בניו, אומר לשמעון ולוי בראשית פרק מט ה – ז): "שִׁמְעוֹן וְלֵוִי אַחִים כְּלֵי חָמָס מְכֵרֹתֵיהֶם. בְּסֹדָם אַל תָּבֹא נַפְשִׁי בִּקְהָלָם אַל תֵּחַד כְּבֹדִי כִּי בְאַפָּם הָרְגוּ אִישׁ וּבִרְצֹנָם עִקְּרוּ שׁוֹר. אָרוּר אַפָּם כִּי עָז וְעֶבְרָתָם כִּי קָשָׁתָה אֲחַלְּקֵם בְּיַעֲקֹב וַאֲפִיצֵם בְּיִשְׂרָאֵל". כלומר יעקב מועיד להם עתיד דומה, אך שבט לוי לקח את מה שנדמה לנו כקללה לכיוון מועיל ופורץ דרך הוא יהיה מפוזר בין בני ישראל, אך ילמדם תורה. שבט שמעון לקח את זה למקום אחר, הוא אינו מופיע בברכת משה, ונעלם מהמפה של השבטים, יש אומרים שהתמזג עם שבט יהודה ויש אומרים שפשוט נעלם בין כל השבטים.
מה שמלמד אותנו כמאמנים וכמאומנים שהבחירה לפרש דברים שאנו שומעים או רואים משפיעה עלינו בחיים. לכן כמאמן עלי לשים לב לשפה שמשתמש המאומן, וגם כיצד הוא מפרש זאת. לברר היטב לפני שמגיעים למסקנות. אותו דבר אם אומרים לי דבר, לפני שאני מסיק מסקנות כדאי לברר למה התכוון המשורר. מסקנה לא נכונה רק תביא לי עצירה מנטאלית, ומעשית. ללמד את המאומן שלנו שהשפה שהוא בוחר היא די קובעת לו את מה שיהיה. לכן חושב הניסוח שלו. דוגמא: בעיה לעומת אתגר מה דעתכם יכול להביא להצלחה בדרך?
ועוד דבר אחד חשוב לשים לב מה שאמר יעקב ללוי ושמעון היה לכאורה קללה, אבל לוי הפך אותה לברכה ושמעון ההפך. בוא נאמר שגם לשמעון וגם ללוי היה קשה עם מה שאמר יעקב. שמעון לקח את זה כבעיה קשה והתייאש, לווי הפך את זה לאתגר והצליח.
ברור עם כן שכל מה שקורה לנו תלוי אם נאמר לעצמינו כשהניסיון קשה זה אתגר אז יש סיכוי רב שנצא מזה מחוזקים. אך אם נפרש את מה שקורה לנו כבעיה הסיכוי שנצליח לצאת מזה הוא אפסי. ראו במצגת שמסבירה זאת בצורה מדויקת, כיצד הפירוש או הכותרת שאנו נותנים למה שקורה לנו פותחת את הדרך להיבנות ממה שקרה לנו, או ההפך.
ראו גם את המרגלים בימי משה (במדבר פרק י"ג, ל – ל"א): "וַיַּהַס כָּלֵב אֶת הָעָם אֶל מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר עָלֹה נַעֲלֶה וְיָרַשְׁנוּ אֹתָהּ כִּי יָכוֹל נוּכַל לָהּ. וְהָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר עָלוּ עִמּוֹ אָמְרוּ לֹא נוּכַל לַעֲלוֹת אֶל הָעָם כִּי חָזָק הוּא מִמֶּנּוּ. כלב לא אומר שאין קושי, אלא הוא אומר יש אתגר ונצליח להתגבר על האויב. ואילו המרגלים אומרים יש בעיה קשה ואין סיכוי להתגבר על האויב.

במקור ראשון של שבת ישנו ב"דיוקן" השבועון של מקור ראשון מאמר יפה על אביה של דסי רבינוביץ, הנערה שנאבקה בסרטן ובסף נפטרה. כיצד הוא בנה את עצמו מהאסון והפך את דרך חייה של דסי לדרך חייו. הוא התנדב לעזור לאנשים שהיו במצבו, הצטרף לארגון "משפחה אחת" ומקדיש את כל מרצו לסיוע לנפגעי פעולות איבה ולמשפחות חללי צהל. ובכך גם מנציח את דסי, והפך את האסון שקרה למשפחה למנוף לשקם את חייו מבלי לשכוח את דסי. שווה קריאה (דיוקן 637 מיום ו' תשרי תש"ע).

יום רביעי, 9 בספטמבר 2009

פרשת נצבים וילך





פרשת נצבים וילך


כמו שכבר דברנו על פרדיגמות, שהם התנהגויות המגבילות אותנו מלפרוץ דרך ולממש את הפוטנציאל שיש לנו. כדי שנצליח לצאת מהתנהגויות המגבילות שלנו עלינו להכיר שיש לנו התנהגות מגבילה, לעשות reset"" על התנהגות זו, כדי שנוכל לשנות דברים בחיינו. למשל, שמציעים להומלס דירה לגור בה, הרבה פעמים הוא יעדיף להישאר ברחוב, כי שם הסביבה מוכרת לו, ואילו לגור בבית מפחיד אותו, כי השינויים שיצטרך לעשות בעקבות הכניסה למקום מגורים מפחיד אתו. אבל אם יעשה את השינוי היחיד הזה זה ישנה לו בכל מיני מקומות נוספים.

הפרשה שלנו מדברת על התשובה. אנו מוצאים בפרשה את ההתנהגויות שלנו המונעים מאיתנו ללכת בדרך ה' דברים פרק כט , יח): "וְהָיָה בְּשָׁמְעוֹ אֶת דִּבְרֵי הָאָלָה הַזֹּאת וְהִתְבָּרֵךְ בִּלְבָבוֹ לֵאמֹר שָׁלוֹם יִהְיֶה לִּי כִּי בִּשְׁרִרוּת לִבִּי אֵלֵךְ לְמַעַן סְפוֹת הָרָוָה אֶת הַצְּמֵאָה". יש לנו את התירוץ מדוע להמשיך בדרך הרגילה שלנו. אע"פ שאנחנו יודעים שזה לא טוב לנו, ולאן תוביל הדרך שלנו – ודאי לא לפריצת דרך והתקדמות אלא לאסון, ובכל זאת אנחנו ממשיכים בהרגל הישן, כי אותו אנחנו מכירים. רק אם נכיר בעובדה שזוהי אינה הדרך (הכרת החטא) עשינו חצי עבודה, עלינו עכשיו להחליט שאנו עוזבים את דרכנו הקלוקלת, להעמיד מטרה חדשה שתקדם אותנו בחיינו ותגרום לנו לפרוץ לדרך חדשה שתביא אותנו לקרבת ה'. (דברים פרק ל, א – ב) "וְהָיָה כִי יָבֹאוּ עָלֶיךָ כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה אֲשֶׁר נָתַתִּי לְפָנֶיךָ וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךָ בְּכָל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הִדִּיחֲךָ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ שָׁמָּה. וְשַׁבְתָּ עַד יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ וְשָׁמַעְתָּ בְקֹלוֹ כְּכֹל אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם אַתָּה וּבָנֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ"
וראו את הפלא, גם ה' ישוב אלינו לקדם אותנו בדרך הטובה – ההחלטה היא שלנו, בביצוע יעזור לנו ה' – רק אם נחליט נכון. וכך נאמר בהמשך הפרשה (דברים פרק ל, ג)" "וְשָׁב יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ אֶת שְׁבוּתְךָ וְרִחֲמֶךָ וְשָׁב וְקִבֶּצְךָ מִכָּל הָעַמִּים אֲשֶׁר הֱפִיצְךָ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ שָׁמָּה". בכלל עניין התשובה הוא דרך אימונית לדוגמא.

יום רביעי, 2 בספטמבר 2009

פרשת כי תבוא




כמה דברים יש באימון על מנת להצליח. דבר ראשון להגיע למסקנה שמה שאנו עושים אינו מקדם אותנו לשום מקום. (פשוט "תוקע אותנו"). עצם הידיעה היא כברחצי עבודה.
דבר שני להתנקות מהעבר הלא רצוי. בכלל טוב כל יום להתנקות מהדברים שלא מקדמים אותנו באותו יום. יותר נכון, הפריעו לנו גרמו לנו להיתקע, להתבאס... ראו את המצגת על השרברב שהיה מגיע הביתה היה תולה את כל צרותיו על עץ בגנו, כדי לא להכניסם לביתו, ולמחרת כשקם לקחת אותם מהעץ הוא ראה שחלק מהם נעלמו והאחרים לא נראו כל כך נוראות כפי שנראו אתמול, לכן הוא היה מאושר.
דבר שלישי להציב מטרה חדשה לשאוף אליה.
בתחילת פרשתנו בשתי המצוות הראשונות, פרשת הביכורים ופרשת ביעור מעשרות (דברים כ"ו, א – ט"ו) אנו מוצאים את שלושת הפעולות הללו.
1. בשעת הבאת הביכורים אומר המביא מעין תפילת התנקות הוא מכיר בעבר הקשה שלו, בעזרתו של ה' לשחרר אותו מהפרדיגמות שלו.
2. בהצבת מטרה בתפילה ובשמחה בכל הטוב שנתן אלוקים לו למביא (י"א, ובעיקר ט"ו "השקיפה ממעון קדשך מן השמים וברך את עמך את ישראל ואת האדמה אשר נתת לנו כאשר נשבעת לאבתינו ארץ זבת חלב ודבש".