השנה יוצא יום כיפור בשבת. השבת נתנה למנוחה לפסק זמן שכל אחד מאיתנו זקוק לה, על מנת שהשגרה לא תפריע לנו מלהתקדם. שלא תתקע אותנו. השבת היא ניקוי ראש מהחול, מהעבודה, אסור לנו לתכנן בה את המלאכה לשבוע הבא.בשבת אנו ממלאים את המצברים הרוחניים. איננו ואסור לנו לעסוק במלאכות ומה שנשאר לנו זה העיסוק הרוחני. כך אנחנו יוצרים הזדמנות לפריצת דרך, כי ביום ראשון מתחיל שבוע חדש וכל התחלה חדשה יש לה סיכוי טוב לחידוש. בשבת אנחנו צוברים אנרגיות כדי לפרוץ דרך בשבוע הבא.
יום כיפור הוא סיכום של חודש אלול ועשרת ימי תשובה. אמרנו כבר, שימי אלול ועשרת ימי תשובה הם התנקות. כבר אמרו חכמינו שכל יום יחזור אדם בתשובה שהרי אינו יודע מה טומן לו העבר. אבל 40 יום אלו שעברנו עתה הם ימים שמשה רבנו עבד קשה אחרי מעשה העגל, משה עלה ל-40 יום כדי להציל את עם ישראל מהעונש שהגיע להם, (אחרי שמנע את העונש המיידי) עלה משה לשמים בפעם השלישית לבקש מה' שימשיך להנהיג את עם ישראל ולא ימסור אותם בידי מלאכו. בא' אלול עלה וירד בי' בתשרי כאשר ה' אומר לו "סלחתי כדברך". איזו אופטימיות יש במילים האלה. אבל הן גם אומרות לנו, שבכוחנו לשנות את דעתו של ה'. אם כך הן מטילות עלינו אחריות על מצבנו הפרטי והלאומי. ראו, אברהם מתווכח עם ה' כדי להציל את אנשי סדום "... אולי ימצאון שם עשרה" וה' אומר לו:"לא אשחית בעבור העשרה". כלומר אם היו בסדום עשרה צדיקים ה' היה מבטל את גזירתו שלו. ומשה פעמים רבות מבטל גזירות שה' גזר על ישראל: במעשה העגל, בעדת קרח, ובמרגלים... אם כך, אף אחד מאיתנו אינו יכול לברוח מהאחריות. "אין הדבר תלוי אלא בנו".
וכשני הימים שבת וכיפור מתאחדים ביום אחד אנחנו מבינים שהאחריות מוטלת על כתפנו לפרוץ דרך ולעלות בדרגה.
כמה מעניין שעל יום כיפור נאמר, שלא היו ימים טובים בישראל כמו ט"ו באב ויום הכיפורים. ועוד יותר מעניין שמייד אחרי יום הכיפורים אנו יוצאים לחג הסוכות שבו אנו מצווים במיוחד לשמח. לצאת מבית הקבע לסוכה – לבית ארעי ולשמוח.
אופטימיות ואחריות ביחד, איזה שילוב מנצח.
